חקר המחשבה – דימוי עצמי
אחד הגורמים הבסיסיים המבדילים בני אנוש מבעלי חיים, הינו קיומה של מודעות עצמית ובחירה חופשית. קיימת בנו היכולת, כבני אדם, להשתמש בהגיון – להגדיר, לפרש, לבקר, להסיק מסקנות ולבסוף- לבחור. בין השאר, יכולת זאת מאפשרת לנו לעצב זהות, למדוד את ערכנו בעולם ולגבש דימוי עצמי חיובי או שלילי.
חשיבותו של דימוי עצמי חיובי ניכר בכל תחומי חיינו החל מהעבודה בה אני בוחרים לעסוק וכלה באם נבחר לרקוד במסיבה או להסתכל מהצד. מצבים נפשיים רבים כגון דיכאון, חרדה, קשיים זוגיים ועוד קשורים קשר הדוק לתחושת הערכה העצמית.
האם נוכל להשתמש באותה יכולת מודעות לטובתנו ולא נגדנו?
שימוש בהגיון בריא יכול לשמש כלי רב-עוצמה להעלאת הביטחון העצמי. אך, לשם כך, קודם, עלינו לבחון את אופייה של הביקורת העצמית.
הביקורת העצמית נוהגת להשתמש בסוגים רבים של עיוותי חשיבה שנועדו להגן עלינו מפני כישלון, או מפני פגיעה. לרוב, החשיבה הביקורתית נוהגת להשתמש בביטויים מעליבים המתקיפים אותנו ובדרך-כלל קולה רם, מוחלט וחסר פשרות.
1. הכללה – אחד מעוותי המחשבה הברורים של הביקורת העצמית הינו הכללה. הביקורת העצמית מכלילה ומנסחת חוקים מוגזמים הכוללים מילות מפתח כגון: לעולם לא..,תמיד..,אף פעם..,כולם..
לדוגמא : "אני תמיד אהיה בדיכאון", "לאף אחד לא אכפת ממני", "כולם אינטרסנטים", "אני אף פעם לא מצליח" וכדומה. הסילוף המחשבתי שמטרתו להגן ולהפוך את העולם לברור יותר מקבע אותנו בראיה מצומצמת ומקובעת המונעת כל אפשרות אחרת.
2. חשיבה נבואית- חשיבה נבואית או קריאת מחשבות מניחה שאני יודע מהן מחשבותיהם ורגשותיהם של אחרים כלפיי ועל סמך אותן ידיעות אני נחפז להסיק והנחות ללא כל ראייה ממשית ומוכחת.
3. דימוי עצמי אידיאלי – לרבים מאתנו קיימת תמונה ברורה על איך החיים אמורים להראות ואיך אני אמור להיות/להרגיש/לחשוב/להראות. כאשר הפער בין הדימוי העצמי האידיאלי לבין מי שאני כיום, גדול מדיי, נוצרת תחושה של לחץ עצום וחוסר הערכה עצמית. לחץ זה נובע מתחושה בלתי פוסקת, שעליי להיות משהו אחר. למרות שמטרתו של 'האני האידיאלי' לדרבן אותך להשיג מטרות כלשהן, הפער הבלתי אפשרי, גורם לתחושת חוסר אונים עד כדי חוסר עשייה מוחלט.
בדיקה הגיונית של אותו אידיאל, עד כמה הוא ממשי ומציאותי יכולה לשחרר מתחושת המאבק ולשחרר את הלחץ שקונפליקט זה יוצר.
4. האמונה (הנסתרת) כי בכוחה של ביקורת עצמית עוזרת לדרבן- אנחנו יכולים לחיות את מרבית חיינו עם אמונה שביקורתיות עצמית עוזרת לדרבן אותנו לעשייה ושינוי .זאת, למרות, שאין כל הוכחה לכך. למעשה, ההפך הוא הנכון. אך אנו שבויים, בכוחו של ההרגל ההרסני, לבקר את עצמנו שוב ושוב על אותם נושאים, בתקווה שזה יניע אותנו למטרה אותה הצבנו לפנינו.
5. אשמה עצמית- לעיתים, אנו מוצאים קושי בלספח לעצמנו הצלחות ותוצאות חיוביות אך מאשימים את עצמנו בקלות כשדבר מה משתבש. הנטייה הקיצונית בהאשמה עצמית מושרשת על הנחת היסוד כי יש לי יכולת שליטה ואחריות על אירועים בחיי . אם נחקור את העניין בהגיון, נמצא כי מעטים האירועים שיש לנו עליהם שליטה ממשית, כולל אירועים הקשורים ישירות אלנו. דוגמא בולטת לכך הינה הורים המאשימים את עצמם בהתנהגות כלשהי של ילדיהם אפילו בבגרותם.
אם כן, נראה כי אופייה של הביקורת העצמית ההרסנית הינו מלווה בעיוותי חשיבה ובסילוף המציאות וכי שימוש במודעות והגיון בריא יכול להקנות לנו את היכולת להשתחרר מקולה ולאפשר דימוי עצמי חיובי יותר.