חדר ילדים

חדר ילדים ככפר גלובלי

כשמדברים על חדר ילדים, מדברים בימינו על אימפריה. העולם הוא שטוח, כפר גלובלי. ממקום למקום אפשר להגיע וירטואלית בזמן אמיתי. חובתנו כהורים לנסות ולפקח על אמצעי התיקשורת של הילדים, כל זמן שגילם מאפשר, ולחנכם להשתמש בתבונה באותם אמצעים כאשר הם גדלים. חדר ילדים הוא לא פחות ממגדל פיקוח הומה של נמל תעופה. מטלפונים ניידים לכל  אחד ועד מחשב. לכל מחשב היום תוכנת מסרים מיידית, תוכנת טלפוניה צ'אטים ומה לא. היום יכול ילד להגיע מחדרו לכל מדינה בעולם, לכל מקום בארץ ובקלות, בעלויות נמוכות וכמעט בלי ידע מוקדם. אנחנו כהורים חייבים להיות מעודכנים. ניתן להזמין ברשת כמעט כל דבר, ממוצרים ליגאליים פשוטים ועד אלכוהול או סמים. אמצעי התשלום עשויים להיות כרטיסי האשראי שלנו. הורים חייבים להיות בתמונה. מי שמרשה לעצמו לעצום עיניים, כאילו הניח ארנק מלא בתחנת רכבת מלאת כייסים.

האחריות על שלום הילדים בראש מעיינינו. ביחד עם זה אנחנו רוצים לספק להם את התנאים הטובים ביותר לקשר אנושי, לטכנולוגיות מיחשוב מתקדמות וכל מה שהקידמה מספקת.

אבל זה מחייב פיקוח והגנה. מחייב תוכנות הגנה. מחייב להיות בתמונה. אסור להשאיר  את חדר הילדים כשטח הפקר. חייב להיות מינון גבוה של מעורבות הורית. ואת המעורבות חייבים להנחיל לילדים עוד מגיל 0. מצד שני כדאי לדבר עם הילדים על נושאים מסוימים עליהם אנחנו מחליטים, לדבר בגילוי לב אבל בלי לגלוש לנושאים בלתי רצויים. לכן, חייבת להיות מפעם לפעם, באופנים יזומים, כניסת הורים לחדר הקודש. תוך שמירה על הפרטיות ובמיוחד על הפינות שיש לכל ילד. מגרה שולחן וכד' שרק לו מותר לגעת. כך לומדים הילדים לשמור על גבולות.

הסתירה הקיימת בין האפשרויות שמספק הכפר הגלובלי, הטכנולוגיה, הפרטיות בחדר הילדים והחובה ההורית לשמור ולהגן, היא אתגר אמיתי, חינוכי וטכנולוגי. הרצון לפתח את הילד ריגשית ןחינוכית עם הקושי לבודד אותו מפני ידע אין סופי, ללמדו טוב ורע על פי השקפתנו כהורים, מהווה אתגר קשה. תמיד תישאר הדילמה, מה קורה מאחורי הדלת הסגורה, יחד עם הזכות לפרטיות.