פרשת וירא

פרשת וירא
מאת: אילנה ויילר, מתוך היומן השבועי לנשים

כשניגשתי לכתוב על פרשה זו - מיד נמשך לבי אל סיפור העקדה. אך מי אני שאכתוב על ניסיונו הגדול של אברהם אבינו ע"ה?

אחזה בי חולשה, וביקשתי למצוא מבט על ניסיון אחר. כך מצאתי את סיפור המבט של אשת לוט.

בפרשה היא מוזכרת שלוש פעמים: לראשונה, כאשר המלאכים מאיצים בלוט לעזוב את סדום, ואומרים לו: "קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ...";

בפעם השנייה: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.";

ובשלישית, כאשר הם מוזהרים שלא להביט לאחור: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח". (בראשית יט)

מהפכת סדום ועמורה והפיכת אשת לוט לנציב מלח הם אירועים כל כך דרמטיים, ניסיים ופלאיים, ואם הקב"ה "מגייס" כזה פלא, סימן שעונשה של אשת לוט הוא בעל משמעות אדירה.

מה היה כל כך חמור במעשה?

בקונטקסט הסיפורי, לאחר תיאור מהפכת  סדום ועמורה, מעשה כזה אפילו מעורר הזדהות: מבט לאחור בזמן כזה נראה טבעי, אינסטינקטיבי.

רש"י אומר: "במלח חטאה ובמלח לקתה", ומדגיש "במידה שאדם מודד בה מודדים לו. שאמר לה (לוט) תני מעט מלח לאורחים הללו. אמרה לו אף המנהג הרע זה (לקבל בלחם ומלח) אתה בא להנהיג במקום הזה?"

וחז"ל מוסיפים: "כיוון שנכנסו (המלאכים לסדום) התחילה אשתו מריבה בו. אמרה לו אי לך לוט עכשיו ישמעו אנשי סדום בדבר (שאתה מכניס אורחים) וידונונו להריגה."

בפרשת ציצית  מציינת התורה: "וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם..." והמדרש אומר: "עין רואה ולב חומד".

כלומר, נלמדת זיקה ברורה בין פעולות הלב והעין, והם כאיבר אחד. מכאן,  שהמבט שנתנה אשת לוט היה מבט של הלב.

אפשר לומר שמבטה, מבחינה אנרגטית, היה מבט של רשע וזדון, של עיוות, ולכן בהביטה לאחור היא 'נדבקה' באנרגיה הקשה של הפיכת סדום, במראות הקשים. זה חלחל בה, נמסך בעצמותיה, וכמאמר האבן עזרא: "נשרפו עצמותיה בגופרית והיתה עם מלח", היא הייתה בהזדהות טוטאלית, היא והמראות - חד הם.

בהביטה לאחור, איבדה אשת לוט בשנייה אחת את הזכות שהייתה לה בחמלת ה' עליה.

לביטוי 'להביט לאחור' יש משמעות סימבולית; יש בו חרטה וקושי להיפרד מהעבר. לכן מבטה של אשת לוט הכריע את גורלה. היא לא הייתה יכולה להיפרד מסדום, לבה היה שייך לסדום. המבט לאחור הביע את הזדהותה עם סדום על כל משמעויותיה.

האנליטיקאית רות נצר מציינת ש"המלח הוא אחד מסמלי אבן החכמים האלכימית, המזוהה עם העצמי כמו גם עם נוכחות האלוקי באדם. המלח מצוי בזעה ובדמעות, ומבטא גם איכות רגשית של עצב, כאב ואכזבה, שהינם הכרחיים בכל תהליך של התפתחות". (מתוך מאמרו של ש. גיל)

אשת לוט לא יכולה הייתה להתפתח ולהפוך את לבה ללב בשר דומע, מזיע, מתפתח. המלח שבגופה היה קפוא, תקוע, לא הייתה בה שום תנודה התפתחותית, אפילו במעמד המזעזע של הפיכת סדום.

לכן הפכה לנציב מלח, ובלשון ה'אבן עזרא' למצבה, מצבה לדורות.

בקרו באתר שלנו: www.bnotya.co.il