דברים גדולים משמחים, וזה ברור וטבעי, אך הם קורים
רק לעיתים. הדברים הקטנים המשמחים הם הרבה יותר שכיחים ולכן מתקבלים לרוב כמובנים
מאליהם. אבל דווקא מהם אפשר לקבל תגבור לשמחה הפנימית שלנו.
ה"שמחות הקטנות" מצויות בתוכנו
ומסביבנו, דוגמת מציאת מקום חנייה בתל אביב, קבלת תשובה חיובית, הגעה בזמן לפגישה
על אף פקקי הבוקר, מציאת חפץ שנעלם, מכשיר כספומט שהיה תקין ועוד. אנחנו מתרגלים
להפיק שמחה גם מכך שדברים לא קרו: לא קיבלנו דו"ח חנייה, לא גנבו לנו
את האופניים ועוד. בנוסף אנחנו זוכרים לשמוח על כך שלא קורים דברים גרועים יותר.
כדברי אבי האופטימיות היהודית ר' נחמן מברסלב
"אין שום ייאוש בעולם". ככל שנתמיד בתרגול השמחות הקטנות הן יהפכו להיות
הרגל ויעצימו את תחושת האופטימיות ושמחת החיים שלנו. כדברי הרמב"ם:
"המחשבה בדברים משמחים מרחיבה את פעולות הנפש ומחזקת את הגוף".
תובנה זו יסודה בתשומת לב לדברים הקטנים הטובים
והשמחה שהם יכולים להעניק. שנות המדיטציה הרבות חיזקו אצל נחמן אגמון את
תחושת האופטימיות ובמהלכן הוא פיתח גם את "שמחת הדברים הקטנים".
נחמן אגמון, מהנדס, יועץ ופיילוט אנושי המנסה על
עצמו את טכניקות המדיטציה השונות אשר פיתח. כיום, אחרי 30 שנה, עקב ההצלחה
והתוצאות המדהימות הוא מקנה אותן לאחרים.
ביסוד ה"מדיטציה המיידית" שפיתח נחמן,
רעיון ריקון תת ההכרה מעומס המחשבות והטרדות הרובצות שם. את תת ההכרה אפשר לדמות
למעין מחסן של מחשבות כאשר ללא ריקונו אין מקום למחשבות רעננות. ריקון כזה לתת
ההכרה מתאפשר כשאין חשיבה (מצב של מדיטציה). אנחנו מורגלים בלחשוב כל הזמן ולכן
מצב של חוסר אנטי חשיבה מתקבל כשמלמדים את תת ההכרה להתמקד ב"סתם".
כלומר במקום שתת ההכרה תעסוק בחשיבה כלשהי, בין חיובית וודאי שלא שלילית, היא
תעסוק ב"סתם" שאין בו חשיבה.
ב"מדיטציה המיידית" ה"סתם"
יכול להיות מיוצג על ידי מילים, צלילים, צבעים או שילוב שלהם. אין "סתם"
אחד סטנדרטי ואין "סתם" מומלץ. לכל אחד יכול להתאים "סתם" כזה
או אחר בהתאם להעדפותיו האישיות. ה"מדיטציה המיידית" מתאימה לביצוע בכל
מקום, זמן וסביבה. היא ניתנת לביצוע בישיבה, בשכיבה ואף בעמידה. ל"מדיטציה
המיידית" לא נדרש כל אמצעי עזר ולכן היא מתאימה לביצוע במשרד, בבית, במפעל,
ברכב, בטיסה ואפילו בשירותים. הכול מתבצע פנימית בראשו של המתרגל.
|
