הכבוד והאהבה
 
 

כי היכולת לאהוב ולהשפיע את האהבה תלויה ב"כבוד".

היישום של תיקון המידות הנזכרות מתבטא ב"כבוד".

 

אז מה זה בעצם כבוד? – הרי כולנו בצורה זו או אחרת נתקלנו במילה ואף משתדלים בצורה זו או אחרת להשתמש בה ו"לתת כבוד לאנשים".

אכן, יפה הוא הדבר ו"כל הכבוד" שהרעיון קיים, אבל האם אנחנו באמת יודעים איך להשתמש בו ככלי החשוב ביותר,  והאם אנו מודעים לעוצמתו הרבה – היכולת לאהוב, להעניק, לתת ולהיות מאושרים. – כיצד זה מתקשר?

 כפי שכבר ציינתי, משתדל האדם לתת כבוד לסובבים אותו, כל אחד בדרגתו ובמידת האפשר – אולם, מה שקורה בדרך כלל הוא שגם כאשר  האדם משתמש כבר  בכבוד הרי זה כאשר "נוח" לו ואין לו מחלוקת עם סביבתו. גם על זה מגיע לו קו זכות והרגשה טובה, אך עדיין זה רחוק מהמשמעות האמיתית של הכבוד ומטרתו.

כי הכבוד האמיתי נמצא דווקא היכן ש"לא נוח" לנו לכבד והיכן שקשה לכבד, כי מחויבים אנו להשתמש בכבוד לכל אורך הדרך ובכל אשר קורה אותנו בסביבותינו. וכאן מגיעה העבודה הקשה ויישום תיקון המידות  מהכוח אל הפועל – הרי איך אפשר לכבד אדם בכל  מצב, הרי בדרך כלל מה שקורה, שהאדם לא נותן לנו כבוד, לא מקשיב באמת, לא מתייחס, יוצר ביקורת ומחפש תמיד את הדברים השליליים.
ובכן, ראשית ליישום הכבוד הוא "הווה דן כל אדם לקו זכות" – ומה זה אומר – שבהתייחסותנו אל האדם, אל  לנו לחפש את הדברים השליליים שבו (כפי שאנו רגילים), אלא לחפש את אותם הדברים הטובים שבו, ורק ואך ורק דרך אותם דברים טובים לדון אותו ולשפוט אותו.
כי הרי כולנו מכילים את הטוב ואת הרע ועל  כן מחובתנו לחפש את הטוב שבאדם ולא את הרע שבו כי זה בלתי אפשרי לכבד רע ועל כן אנו נלמד לכבד את האדם דרך הטוב שבו ו"לפרגן" ולשבח  ולהאדיר את אותם מידות טובות ועל יד זה אנו בעצם מעודדים את האדם על  מידותיו הטובות. וראה זה  פלא – לפתע הוא מקשיב לך ואף מתייחס אליך – דרך האמת עושה את העבודה.
נכון, שקשה הוא הדבר עד מאד וכבר נאמר שתיקון המידות לא נקנה ברגע אלא עבודה של שנים ושל שינוי בהרגלים ובתפישת החיים. ומה הדאגה, הרי קיבלנו חיים שלמים במתנה מאת הקב"ה, אך ורק לשם התיקון ועל ידי חיפוש מתמיד והשתדלות בלתי פוסקת, אנו נעלה בדרגתנו ובהבנתנו – ונצליח.
ככל שנתעמק בנושא הכבוד נבין עד כמה הוא קשור ביכולת לאהוב – להעניק ולהתייחס כי, אי אפשר לאהוב אדם סתם כך – צריך משהו לאהוב בו ולהעריך אותו, על מנת  שנוכל לאהבו ולא רק בשל "מראהו היפה " או מערכת ה"אינטרסים".
המלכודת והדוגמא הקיצונית בנושא ניתן לראותה באהבת גבר ואישה – כאשר האדם מתאהב במראה החיצוני של האישה וה"אהבה פורחת". אולם ככל שמתהדק הקשר ומערכת המחויבויות  גדלה (במיוחד בנישואין), במהרה האהבה באמת "פורחת" ונעלמת. כי אנו מגיעים לשורשי האדם ואל תכונותיו האמיתיות וכמובן שמחשבותיהם שונות והרצונות שונים ובכלל, אנחנו כל כך שונים איש מרעהו, ואז נופלים במלכודת ונוצרת מחלוקת וכל אחד מנסה לשנות אחד את השני ומתחילים המריבות.
על כן, כמו שנאמר, לא קיבל האדם את שכלו אך ורק שישתה טוב יותר ויאכל טוב יותר (מותר האדם מן הבהבה), אלא, עליו להשתמש בשכלו ולכפות את רצונותיו על הרגליו ולשנותם. וללמוד איך ניתן לכבד את בן-זוגך  ולדון אותו לכף זכות למרות המחלוקות, ללמוד להעריך את  הדברים הטובים שבו ולאהוב אותו בזכות אותם דברים  ולא סתם בשל המראה וכד'. וללמוד לוותר במידת האפשר כאשר ישנן מחלוקות, כי הכבוד האמיתי הוא דווקא כאשר אינך מסכים לדעתו של השני אבל מכבד אותו בדעתו הוא. כי לכולנו דעות שונות ובאמת אין צורך שתמיד נסכים בכל התחומים, כי לכל אחד נקודת המבט שלו כלפי המציאות.
וראה זה פלא – ככל שנלמד לכבד – להעריך יותר ולוותר יותר ולפרגן כלפי בן-זוגנו, וכמובן, כמה שפחות ביקורת, הרי עם הזמן כחרב פיפיות ישתנה גם יחסו של בן-זוגנו אלינו, ואהבה אמיתית תיווצר  בעלת שורשים יציבים – הערכה הדדית וכבוד.
ודע לך, שהיצר  הוא  חזק מאד ולהשגת  זה הרעיון צריך לעבוד קשה על תיקון המידות.
כי קשה מאד לכבד אם שולטת בך מידת העצלות – כי הרי צריך להשקיע – לפרגן, לעשות עבורו דברים,  לעזור ולהתחשב.
או אם שולטת בך מידת התאווה – במקום להיות תאב להעניק, לתת ולאהוב אתה תאב לתאוות עצמך – לקחת במקום לתת או חס וחלילה אף "לפזול לצדדים" במקום להשקיע את כולך ומאודך בבן-זוגך.
או אם שולטת בך מידת הגאווה – הרי איך תוכל לתת ולהתחשב או אף לשתוק כאשר מטילים בך ביקורת או כאשר "אתה חייב לנצח בויכוח" – הרי זה ההפך מכבוד.
או אם לא תיקנת  את מידת הדיבור – ודבריך לא נשמעים בנחת וחס וחלילה אף מטילים ארס – גידופים והשמצות כלפי זולתך, או אינך דובר אמת או מרכל, הרי זה ההפך מכבוד.
על כן, עצה לי אליכם אחים יקרים – וכסדר תאור המידות כן סדר העבודה, והתחילו בתיקון מידת העצלות על מנת שתוכלו לעשות ולעשות ורק לא לקפוא על השמרים ולחפש שוב ושוב בין המילים את אשר יש לעשות, או ליתר דיוק "להשתדל", כי הכל כל כך מתומצת ומרוכז, ויש לקרוא שוב ושוב בהפרשי זמן על מנת להבין  את גדולתו של הקב"ה כאשר "יצר את האדם בחוכמה" – ולהבין מה רבה החוכמה שנתן בנו הקב"ה ויצר את יציר היצירות – האדם.
ומובטח לכל אדם אשר "ישתדל " ללכת בדרך האמת כי "כל הפותח כפתחו של מחט  הקב"ה פותח לו עולם מלא". ואט אט  ירגיש האדם איך כל ה"חיסרון" מתמלא ב"אהבה" – אהבה אל הקב"ה וגדולתו בבחינת "מה רבו מעשיך השם" – ואהבה אל זולתו.
- יישר כוח  ודרך צלחה -