כיצד לקרוא דוחות כספיים

כיצד לקרוא דוחות כספיים

רואי חשבון, כמו כל אנשי המקצוע האחרים, פיתחו שפה משלהם. לעיתים שפה זו מפשטת ולעיתים היא מבלבלת אך היא נועדה ליצור מכנה משותף להצגת מצבן הכספי של חברות. כך ניתן לערוך השוואה בין חברות בעלות מאפיינים שונים (היקף פעילות, מוצר, שירות וכו'). עיון בדוחות הכספיים של חברה חיוני לפני קבלת החלטת השקעה וכמובן במעקב אחר השקעה קיימת. להלן הסבר לאופן בו נכתבים דוחות אלו ולמונחים השונים שתמצא בעיונך בהם. ההסבר אינו מיועד למומחים (רואי חשבון, אנליסטים), אלא למשקיע "הפשוט", המבקש ללמוד יותר על החברות שבמניותיהן הוא מחזיק או מתעתד להחזיק.
דוחות כספיים כוללים: דוח מאזן, דוח רווח והפסד ודוחות נוספים כגון:
דוח המבקרים - שנכתב ע"י רואה החשבון של החברה. דוח זה מציין כי רואה החשבון ערך ביקורת בהתאם לתיקני הביקורת המקובלים וכי הוא מאשר שהדוחות נערכו על פי כללי החשבונאות המקובלים. לשכת רואי החשבון היא האחראית לקביעת נהלי הביקורת וכללי העריכה. כאשר מצורף לדוחות הכספיים, דוח מבקרים שנכתב על ידי רואה חשבון מוסמך, יש בכך כדי להעיד כי הנתונים המוצגים נכתבו בתום לב ולאחר בדיקה.

דוח דירקטוריון - הסוקר את השינויים שחלו בפעילות החברה ובתוצאותיה הכספיים במהלך התקופה המדווחת. דוח זה נכתב ע"י הנהלת החברה והוא עשוי להאיר נקודות חשובות בפעילות החברה בעבר ובעתיד.
לדוחות הכספיים מצורפים גם דוחות נלווים (כדוח תזרים מזומנים) וכן באורים המפרטים ומרחיבים את סעיפי הדוחות. בתום השנה הקלנדרית מתפרסם הדוח השנתי, בו מפורטות התפתחויות שונות בחברה על פי תקנות מחייבות.

המאזן

המאזן מייצג את המצב הפיננסי של חברה, כפי שהיה ביום פרסומו, כלומר, סיום ה שנה.
המאזן מחולק לשני צדדים: מצד ימין מוצגים הנכסים ומשמאל מוצגים ההתחייבויות וההון העצמי. סך שני הצדדים תמיד שווה ("סך המאזן").
בצד הנכסים, מוצגים כל הסחורות והרכוש, שבבעלות החברה וכן כספים שאחרים חייבים לחברה וטרם נגבו.  תחת סעיף ההתחייבויות מוצגות כל ההתחייבויות, שעל החברה לפרוע וכל הזכאים להם חייבת החברה כסף. ההון העצמי כולל את השקעות בעלי המניות בחברה, הסכום שלגביו החברה אחראית כלפי בעלי מניותיה.
ניתן להבין זאת כך: נניח והחברה הייתה פושטת רגל ביום המאזן. נניח גם (אם כי הדבר אינו מציאותי) כי נכסי החברה נמכרים בדיוק באותו סכום שבו הם מוערכים במאזן. במקרה כזה: הסכום שיוותר לבעלי המניות יהיה שווה להפרש בין סך הנכסים (שנמכרו), בניכוי כל התחייבויות החברה.

נכסים

הסעיף הראשון בצד הנכסים היינו רכוש שוטף. סעיף הרכוש השוטף כולל מזומנים ואת כל אותם נכסים, שבמהלך העסקים הרגיל של החברה, יהפכו למזומנים בעתיד הקרוב (בד"כ עד כשנה מיום המאזן).
מזומנים – מזומנים בקופה הקטנה וכן מזומנים בבנק.
ניירות ערך סחירים - נכס זה מייצג השקעה זמנית של כספים, שאינם נחוצים באופן מיידי. מזומנים אלה מושקעים במניות ואגרות חוב, למטרת קבלת ריבית ו / או דיבידנדים. מכיוון שמדובר במזומנים שניתן לממשם בטווח קצר מאד, על ני"ע המוחזקים להיות סחירים ובעלי תנודות מחירים מינימליות. כדאי לבחון מהן ני"ע שהחברה מחזיקה; לעיתים מוצג פרוט בביאורים לדוחות.
חייבים (לקוחות) - סכומי כסף, שטרם נגבו מלקוחות, שאליהם נשלחו סחורות במועד מוקדם יותר. בד"כ ניתנים ללקוחות 30, 60 או 90 ימי אשראי. למרות זאת, הניסיון מלמד כי ישנם לקוחות אשר אינם עומדים בפירעון חובותיהם, אם בשל קשיים פיננסים ואם בשל גורמים אחרים. מכאן, בכדי שסעיף החייבים יציג באופן אמין יותר את הסכום שיתקבל בחברה בעתיד, מנוכות מיתרת החוב של הלקוחות הפרשות לחובות מסופקים, אותם סכומים אשר סביר שהחברה לא תקבל בעתיד (הפרשה לחומ"ס) .
מלאי - מלאי של יצרן מורכב משלוש קבוצות: חומרי גלם שישמשו אותו לייצור המוצרים, מלאי בתהליך הכולל מוצרים, שטרם נסתיים ייצורם ומוצרים גמורים המוכנים למשלוח. שיטת רישום המלאי המקובלת הינה עלות או שווי שוק, הנמוך מביניהם. זו שיטה שמרנית ועל פיה נרשם המלאי במחירי עלות, או נמוך מכך במקרה שכתוצאה מבלאי, התיישנות, ירידת מחירים או גורמים אחרים, שווי הסחורה בשוק נמוך מעלותו. נציין כי ישנם שיטות שונות להערכת מלאי והשיטה הנבחרת מופיעה בבאורים.
ניתן לסווג את הנכסים הנ"ל כחלק ממצבת הרכוש השוטף, במובן זה שבאופן מחזורי הם הופכים למזומנים. כאשר המלאי נמכר הוא הפך לחייבים, כאשר החייבים נגבים הם הופכים למזומנים והמזומנים משמשים לפירעון ההתחייבויות השוטפות של החברה ולניהול מהלך העסקים הרגיל.

השקעות בחברות בת לא מאוחדות - מייצג את עלות ההשקעה של חברת האם בהון מניות של חברה אחרת. סיווג החברה כ"חברת בת" מעיד כי חברת האם מחזיקה למעלה מ- 50% מההון המונפק של חברת הבת. כאשר חברת האם מחזיקה בכל (או כמעט בכל) הון המניות של חברת הבת, אז מוצגים גם "דוחות מאוחדים". הדוחות המאוחדים מחברים יחדיו את כל הנכסים וההתחייבויות של חברת האם וחברת הבת, כאילו היו יישות אחת. לעיתים, אין זה נכון לאחד את הדוחות הכספיים, לדוגמה כאשר חברת הבת ממוקמת במדינה זרה או שפעילותה שונה בתכלית מפעילות חברת האם ואז יוצגו תוצאותיה תחת "השקעות בחברות לא מאוחדות".

 

רכוש קבוע

הרכוש הקבוע מייצג את הנכסים, שאינם מיועדים למכירה והם משמשים את החברה שוב ושוב בתהליכי היצור, בתצוגה, באחסון ובהובלת המוצרים. בהתאם לכך, סעיף זה יכלול מקרקעין, מבנים, מכונות, ציוד משרדי, ציוד מחשבים, ריהוט , רכבים ועוד. שיטת הרישום המקובלת הינה עלות בניכוי פחת מצטבר, נכון ליום המאזן. מכאן, הנתון אינו מתעתד לשקף את שווי השוק של הנכסים בהווה או את הסכום העתידי שיתקבל בגין מכירתם. על אף שקיים סיכוי גבוה כי בעתיד, בעת החלפת ציוד או מכירת מקרקעין יתקבל סכום גבוה יותר, הערכת גובה הסכום היינו משתנה בעייתי וקשה לקחתו בחשבון בעת הערכת נכסים לצורך מאזן החברה. על המשקיע לנסות לזהות נכסים, שעלותם ההסטורית קטנה משווי השוק שלהם ולהתחשב בכך בהערכת שווי החברה.
פחת - מונח חשבונאי המבטא את הירידה בערכו השימושי של נכס קבוע, עקב בלאי והתיישנות משימוש או מאלמנטים אחרים (גם אם לא בשימוש). הרכוש הקבוע יכול להתיישן גם עקב שינויים טכנולוגיים. העלות הכרוכה ברכישת נדל"ן, מפעל וציוד נפרסת על פני כל אורך החיים של הנכס, תוך התחשבות בגורמים שהוזכרו לעיל. לדוגמה, אם מצפים כי מכונית שעולה 50,000 ש"ח תתפקד כחמש שנים, אז על פי שיטת "פחת קו ישר", תופחת המכונית כל שנה ב- 10,000 ש"ח. בתום השנה הראשונה יוצג במאזן: עלות נכונית (50,000) בניכוי פחת נצבר (10,000) = סה"כ עלות מופחתת של הנכס (40,000); בתום השנה השניה ירשם: עלות מכונית (50,000) בניכוי פחת נצבר (20,000) = סה"כ עלות מופחתת של הנכס (30,000) וכן הלאה, עד הפחתה מלאה. קיימות גם שיטות נוספות לחישוב פחת.

תשלומים מראש - תשלומים, שיכולים להתהוות במקרה של הוצאה שאינה מתהווה אלא לאחר תאריך המאזן. לדוגמה, במשך השנה שילמה החברה דמי שכירות המכסים תקופה של שלוש שנים, או שהחברה שילמה דמי ביטוח לתקופה של שנתיים וכו'. ביום המאזן, קיימים תשלומים לגבי הוצאות, שטרם התהוו אך יתהוו בשנים הקרובות. בדוגמאות הנ"ל, נותרו עוד שנתיים שכירות ועוד שנת ביטוח שהחברה טרם השתמשה בהן, נכון ליום המאזן. במידה והחברה לא הייתה משלמת מראש, היו ברשותה יותר מזומנים בבנק. מכאן, שתשלומים ששולמו מראש והחברה טרם קיבלה את אשר שילמה עבורו, אך היא תקבל בשנים הקרובות, נרשמים בצד הנכסים.
 

הוצאות נדחות - סוג נכסים הדומה לתשלומים מראש. לדוגמה, החברה הוציאה סכום כסף להשקת מוצר חדש, או להעתקת מקום מפעלה או על מו"פ. ההטבות הנובעות מהוצאה זו יתהוו על פני מספר שנים. מכאן, ההנהלה חושבת שאין זה מוצדק כי כל ההוצאה תרשם (תועמס) בשנה אחת, בה בוצע התשלום. במקום זאת, ההוצאה ששולמה תיפרס על פני מספר שנים וזאת בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים.

רכוש אחר (רכוש לא מוחשי) - רכוש שאין לו קיום פיסי ממשי, אך היינו בעל ערך משמעותי לחברה. לדוגמה, זיכיונות (בלעדיות) שקיבלה החברה, זכויות יוצרים או פטנט. נכס לא מוחשי נוסף היינו מוניטין. מוניטין מוכר רק בקשר לרכישה של עסק חי, אז הוא מייצג את הפער בין מחיר הרכישה לבין שווי המוערך של הנכסים המוחשיים, שרכשה החברה.

 

התחייבויות

הסעיף הראשון בצד ההתחייבויות של המאזן היינו בד"כ התחייבויות שוטפות. סעיף זה כולל את החובות, שיש לפרוע במהלך השנה הקרובה. ניתן לומר כי הרכוש השוטף קשור בהתחייבויות השוטפות, שכן הרכוש השוטף היינו המקור ממנו ישולמו ההתחייבויות השוטפות. (היחס בין שני סיווגים אלה היינו אחד מהפרטים "החושפניים" ביותר במאזן, ראה "יחס שוטף" ו"הון חוזר").

התחייבויות לזמן ארוך

ההתחייבויות השוטפות, כוללות כאמור, התחייבויות שמועד פירעונן היינו בשנה הקרובה. בסעיף ההתחייבויות לטווח ארוך נכללים חובות, שמועד פירעונן היינו יותר משנה מיום המאזן. סעיף זה כולל הלוואות לזמן ארוך, אגרות חוב ואגרות חוב להמרה (שהנפיקה החברה).

הון עצמי

ההון העצמי, היינו כאמור, סך ההשקעה של בעלי המניות בחברה. מטעמים משפטיים, מחולק סעיף זה לשלוש קטגוריות: הון מניות, קרנות הון ועודפים.
הון המניות - במובן הרחב של המילה, מייצג הקניין של המניות בחברה. מניות אלו מגובות בתעודות המונפקות לבעלי המניות של החברה. החברה עשויה להנפיק יותר מסוג אחד של מניות, כאשר לכל סוג ישנן זכויות שונות במעט מאלו המוקנות למחזיקי סוג המניות האחר.

קרנות הון - הסכום שמשולם לחברה, עבור המניות שהנפיקה, מעבר לערך הנקוב.
עודפים - רווחים, שצברה החברה ואותם לא חילקה כדיבידנד. מכאן, שבעת הקמת חברה, סעיף זה יהיה שווה לאפס.

באורים

בדוחות החברה רשום בד"כ: "הביאורים הנם חלק בלתי נפרד מהדוחות הכספיים". הסיבה לכך היא שהדוחות עצמם בנויים במבנה מוכתב, קבוע ומתומצת. מכאן שכל הערה או הרחבה שלא ניתן להכניסה לדוחות, מוסברת ונמצאת בביאורים.
קריאה זהירה של הביאורים יחד עם הדוחות הכספיים, נותנים תמונה מקיפה יותר למצבה הפיננסי של החברה.
בפני המשקיע ניצבת המשימה של הבנת משמעות הנתונים. כפי שכבר ראינו, נתונים רבים מבוססים על הערכות ואחרים הינם שרירותיים, מכורח הנסיבות וכמובן, הנתון המעניין ביותר הוא המסקנות שניתן להסיק מתוך דוחות אלו לגבי התוצאות העתידיות של החברה.

 

לקבלת מספר הצעות מרואה חשבון - לחץ כאן