חיילי צה"ל שנצחו בג'נין – הפסידו בעליון
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
חיילי צה"ל ובראשם ד"ר צנגן, שלחמו בג'נין במבצע "חומת מגן" – נגד מחבלים, הגישו ערעור לבית משפט עליון, על פסיקת בית המשפט המחוזי לקבלת פיצויים, בגין לשון הרע – שהסרט גרם להם, אך הפסידו בעליון.
בג"צ, ג'נין ג'נין המקורי, שהוגש כנגד הסרט של מוחמד בכרי – הוא אחת הפסיקות השגויות והשחורות של בית המשפט העליון, ואליו מצטרפת הפסיקה של העליון שמוסטפה דיראני, שהחזיק וספסר בחייו של רון ארד, יכול להמשיך בתביעת הנזיקין שלו נגד מדינת ישראל.
בית המשפט העליון – דחה ערעור שהגישו חמישה חיילי צה"ל נגד ההחלטה לדחות את תביעתם נגד מוחמד בכרי, יוצר הסרט ג'נין ג'נין, בגין לשון הרע בסרטו הנ"ל וזאת בהעדר עילת תביעה אישית.
סקירה כללית של האירוע:
הסרט ג'נין ג'נין, אותו יצר והפיק מוחמד בכרי, צולם במחנה הפליטים ג'נין במהלך שנת 2002, בסמוך למבצע "חומת מגן". הסרט כולל ראיונות עם אנשים שונים המוצגים כתושבי מחנה הפליטים המשמיעים את גרסתם לאירועים. לפי טענות האנשים – חיילי צה"ל בליווי טנקים נגמ"שים, רמסו התושבים, פצועים, חיים ומתים בטנקים – בקיצור "קלגסים נאציים", לכל דבר.
5 חיילי צה"ל שלחמו בג'נין, הגישו תביעה נגד היוצר בכרי ונגד הסינמטק שהקרית אותו – בטענה שהאשמות הן שקריות, נלוזות, מוגזמות, ערוכות ומבושלות ומציגים מצבים ואירועים שלא היו ולא נבראו, וכל זאת כדי לפגוע, להשמיץ ולהסית כנגד חיילי צה"ל והלוחמים בג'נין.
לטענת החיילים – האירועים השקריים המוצגים בסרט, עולים לכדי פרסום "לשון הרע" וכי ליוצר הסרט היתה כוונה ספציפית לפגוע ולהשמיץ את חיילי צה"ל.
בבג"צ המקורי – נקבע כי אמנם הוכנסו לסרט עובדות לא בדוקות, שקרים ועריכה מגמתית, אך עומדת ליוצר ההגנה של "חופש הביטוי" – והחופש האומנותי.
כבר בפסיקה הראשונה הזו – טענתי במאמרים שפורסמו באתר זה, שמדובר בפסק דין מסוכן, ופסק דין מן השגויים והשחורים ביותר של בית המשפט העליון.
5 חיילי צה"ל בג'נין ובראשם ד"ר צנגן, לא נרתעו ופנו בתביעת פיצויים, עקב לשון הרע, כמוסבר לעיל, אך שוב נתקלו בחומת תסכול של העליון.
בית המשפט המחוזי – קבע שהסרט מלא שקרים ועיוותים ויש בו משום הוצאת לשון הרע אבל לפי החוק, סעיף 4 – לשון הרע, על חבר בני אדם או תאגיד, לא מקימה עילה לתביעה אזרחית.
בית המשפט העליון – מפי שלושת השופטים, השאירו על כנה את קביעת המחוזי, לאמור: שיש בסרט משום הוצאת לשון הרע, אך מאחר והוא מתייחס לחבר בני אדם, אין עילת תביעה אישית.
השופט העליון דנציגר – אמר בהחלטתו, כי לא ניתן לקבוע כי "הצופה הסביר", מזהה את לשון הרע על קבוצת חיילי צה"ל, שלחמו בג'נין עם כל אחד מהחיילים הנמנים עליה.
"הצופה הסביר" – יודע שמדובר בקבוצה גדולה למדי של אנשים, בעוד שמספר האירועים שנטען כי התרחשו בסרט, הוא באופק יחסי לגודל קבוצה מספר קטן...".
בהמשך קובע בית המשפט, כי התוצאה אליה הגיעו, מעוררת תחושה של אי נעימות, אולם פרשנות סעיף 4 לחוק, אינה מותירה בידם אפשרות אחרת.
ובכן שופטים נכבדים – הגיע העת לומר זאת בבהירות ובקול רם. אתם נבחרתם לבית המשפט העליון, אתם העומדים בראש הפירמידה המשפטית, כאשר בידכם הכוח, הסמכות והיכולת לתת פרשנות יצירתית, מתקדמת מעמיקה בנושאים גבוליים, השנויים במחלוקת. זה תפקידכם, , כך נוצרים תקדימים, שרק בית המשפט העליון יכול ליצור ולבצע.
פרשנות משפטית – אינה ישנה ואינה מתחזקת את העבר ואת היש.
פרשנות משפטית יצירתית – הולכת יד ביד עם רוח הזמן, עם התפתחות החברה, הכלכלה והקדמה הטכנולוגית.
נשיא בית המשפט העליון (לשעבר) פרופ' ברק, היה מחלוצי הפרשנות החדשנית, בתחומים רבים פליליים (פסק דין אבוטבול, בעניין זיכרונות דברים מאוחרים, כראיה תקפה ותומכת), ופסק הדין "אפרופים", שפרשנותו החדשנית עוררה סערה משפטית, שלא דעכה עד ימים אלה.
מעניין שהשופט העליון דנציגר – הוא בין מובילי הפרשנות המתנגד לפרופ' ברק ועכשיו מצטרף לפרשנים הקופאים על שמריהם גם בנושא "לשון הרע".
ובכן, רבותי השופטים – אני חושב את עצמי "לאדם סביר", ואני כאדם סביר, כשקראתי והעמקתי בסרט ג'נין ג'נין של מוחמד בכרי, הייתי בטוח שהוא פוגע ומעוות ומסית לא רק כנגד כל חיילי צה"ל וכל אלה שלחמו בג'נין – אלא במיוחד וספציפית בלוחמים שנהרגו בקרב ואלה שחיים והגישו את הערעור בראשות ד"ר צנגן.
לכן, תביעתם צודקת ומגיע להם פיצוי.
יתירה מכך - מוחמד בכרי, הוא שונא ישראל מובהק, כפי שבא לידי ביטוי גם בסרט שהכין וערך בצורה מגמתית.
מוחמד בכרי השמיץ והסית נגד השב"כ שעצרו קרובי משפחה שלו, שעזרו, הלינו והסיעו מחבלים שפוצצו עצמם באוטובוס על הרוגים ופצועים. קרובי משפחתו הורשעו בבית משפט ונשלחו למאסר, ע"ס עבודתם של אותם אנשי שב"כ שהוא השמיץ בכלי התקשורת. זהו פרצופו של יוצר הסרט וזאת ההגנה שהוא מקבל מבית משפט העליון, הנאחזים נואשות בפרשנות יבשה, מיושנת, אלטרואיסטית ומחזירה אותנו דור או שניים לאחור.
לסיכום: הצעתי האישית לד"ר צנגן וחייליו לחשוב על תביעה אישית, של כל אחד מהם בנפרד ולא לרדת מהנושא, שהוא בנפשינו ובנפש והכבוד של חיילי צה"ל.
ומוחמד בכרי – מגלגל עיניים תמימות ומסכנות לשמיים וטוען כי התביעה היתה שגויה וגרמה לו "לרצח אופי".
ובכן הוא צודק – אבל לא מספיק, צריך גם להחרים אותו מקצועית ולהוקיע אותו אזרחית, ואם זה לא נראה לו – שיסע לג'נין.
הערה:
בפסק הדין של דיראני הנזכר לעיל ובפסק הדין על ג'נין – הפקיר העליון את ביטחון ישראל ואת מעמדו ותדמיתו של צה"ל, לשונאי ישראל, מסיתים ומשמיצים בארץ ובחו"ל, ובכך פגע בביטחון המדינה.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, שופט בבתי דין משמעתיים ופרשן משפטי בהווה.
