גוואלד – אונסים את הדמוקרטיה
החוק שעבר בכנסת, המאפשר לחקור את הארגונים המשמיצים, מסיתים נגד המדינה וקיומה – עורר את השמאל הרדום להתפרצויות זעם תוך הפרכת סיסמאות בנוסח סתימת פיות – פשיזם, מקרתיזם, סטליניזם.
ובכן – אמרתי זאת בעבר ואני חוזר שנית – כשקיום המדינה ובטחונה בסכנה, לא מפריע לי להיות מתוייג לצד הלאומי הציוני.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
החוק המאפשר הקמת וועדת חקירה ע"י הכנסת, לחקר מקורות המימון, תרומות, סכומים ומטרתם של ארגונים שונים, תחת מסווה של ארגוני זכויות אדם למיניהם – המסיתים, משמיצים וקוראים לדה-לגיטימציה של המדינה – היא תוצאה של פעילות יתר של השמאל. כמו שפעילות יתר של "בלוטת המגן בגוף", מביאה לתוצאה לא רצויה ומפריעה לתפקוד היעיל והשוטף של גוף האדם, כך הגופים למיניהם עברו את הגבול, בתקיפתם את המדינה, מוסדותיה ומנהיגותה.
הניסיון להטות את הדיון ואת דעת הקהל, לכיוון של פגיעה בדמוקרטיה, או סתימת פיות, הוא ניסיון נואל להתחמק מהבעיה האמיתית ולהסוותה בסיסמאות נאורות של ליברליזם, חופש הדיבור, דמוקרטיה אוניברסלית וקלישאות נוספות מתחום זה.
כשהדבר מגיע לקיום המדינה, ביטחונה שרידותה, היכולת שלה לתפקד בעולם איסלאמי עויין, הנשען גם על אירופה לא אוהבת ישראל, יש לפנות לאמצעים קיצוניים, אם צריך, כדי להגן על מה שיש, על הקיום והעתיד וניתן לקרוא לכך – אמצעים של דמוקרטיה מתגוננת.
דמוקרטיה - שלטון העם. בפועל – מי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ויש לו רוב להקמת ממשלה, מנהיג את העם לפי האידיאולוגיה של הרוב שנבחר. אם הימין – הצליח לזכות ברוב, פירושו אכזבה טוטאלית של רוב הציבור ממפלגות אחרות ובעיקר מהשמאל.
ולמה התאכזבו מהשמאל – בשל תכניות סרק נוסח "הסכם אוסלו", שהביא את עראפת לעזה ויש"ע, שהוליד את החמאס, שהוליד את האינתיפאדות, את המתאבדים ואת הקסאמים והסקאדים לערי וישובי ישראל.
נוסיף לכך – יוזמות נוסח יוזמת ז'נבה, של יוסי ביילין, המפקד הגדול של אלוף אילון, 3.5 שנים מו"מ מייגע של ממשלת אולמרט בראשות ציפי לבני, שמסרו ומסרו וויתרו והוסיפו ואפילו לטיוטת הסכם לא הגיעו. למה? כי יש פרטנר ווירטואלי שרק בימים אלה חזר על משנתו הישנה כנגד וויתור על זכות השיבה, המשך המאבק המזוין והחזרת ירושלים כבירת פלסטין.
השמאל בראשות מר"צ על 6 מנדטים מסכנים + תומכים רדיקלים וקבוצות אנרכיסטיות (ללא ספירת הח"כים הערביים), מצאו נקודת משען לזעקה של המיעוט – "אונסים את הדמוקרטיה" כי רוצים לברר ובצדק, מי עומד מאחורי הארגונים השופכים כסף בלי הגבלה, לפגיעה בישראל.
לא הפגיעה בחופש הדיבור – מפריעה להם אלא הפגיעה בממון. שהרי רבים מבין התומכים והמפגינים והמצהירים, גם הם לא יודעים מאיפה הכסף ומה מטרתו האמיתית. שהרי אם הכל כשר – אז ממה הפחד. הפחד נובע, מהחשיפה של מקורות המימון, של זרימת כספים בעקיפין ובהסתר מקבוצות הנתמכות ע"י איראן, חמאס, איסלם קיצוני ואירופאים קיצוניים שונאי ישראל.
לישראל – כמדינה הנלחמת על קיומה, זכות לדעת מי הספונסר הכספי של מתנגדיה ומשמיציה לא של מבקריה.
ביקורת לגיטימית, צודקת, בונה – מתקבלת בחיוב ואפילו משפרת את מצבה התדמיתי של ישראל – אבל מי שמנסה להוליכה בכחש – עליו לשלם.
הארגונים שנבהלו מהחוק – מנסים להציג את ישראל בעולם וכלפי הציבור פנימה, כמדינה פורקת עול של משפט בינלאומי, מבצעת פשעי מלחמה, חורגת מכללי התנהגות הומניים, מחסומים, חיפושים, מעצרים.
קחו למשל הימים האחרונים – פלסטיני עם מטען חבלה רץ לעבר חיילים במחסום, נורה ונהרג. פלסטיני – נורה בטעות בחברון בעת ביצוע מעצר חשודים.
חייל – נהרג בטעות, באיזור עזה, מירי של כוחותינו.
במבצע "עופרת יצוקה" – נהרגו ונפצעו מאש כוחותינו, יותר חיילים וקצינים מאשר מאש גיבורי החמאס.
מסקנה – צה"ל הוא צבא אכזרי, מבצע ירי ללא הבחנה, ולכן יש להמליץ להעמידם בפני בית דין בינלאומי בהאג. אף אחד לא שואל, למה? מה הוא עושה במחסומים, למה אנחנו עדיין ביש"ע, למה עוזרים לאבו-מאזן לשלוט ביש"ע שאחרת היה מפסיד אותה לחמאס – ולמה אנחנו לא תוקפים בעזה או לא מסיימים את חלק ב' של "עופרת יצוקה".
אפשר גם לבדוק, באותה הזדמנות, איפה הסכם שלום עם הפלסטינאים, למה אנחנו מסרבים לחזור לגבולות 67, להוריד את ההתנחלויות, להסכים לזכות השיבה וחלוקת ירושלים והנה לכם תכנית שנתית לשלום ולמזרח תיכון חדש – בנוסח השמאל.
אם ניקח את הדמוקרטיות – הקטנות הזניחות הלא מפותחות – כמו ארה"ב, צרפת, אנגליה, גרמניה וחברותיהן באירופה – ונציף אותן בגופים בנוסח הקיימים בישראל, ממומנים ע"י גורמים עוינים אותן, קוראים לדה-לגיטימציה של המשטרים, הכלכלה, גופים נוסח העמותה התורכית שהוציאה את "משט המרמרה" – הם היו מפרקים אותם, מחסלים אותם חוקית ופיננסית וזורקים אותם מהמדינה.
אבל כשישראל רוצה לבדוק את מקורותיהן, זה מקרתיזם, פשיזם ומה שמתחרז עם הקלישאות הנ"ל.
אז נא להירגע – אם אתם בסדר, התרומות חוקיות, למטרות הומניות צודקות, אז מה הבהלה, איפה סתימת הפיות ואיפה הפגיעה בזכויות האזרח?
ולגבי הגופים והעמותות התורמות לימין, למתנחלים, למפלגות הציוניות, אין שם שונאי ישראל, אין מטרתם השמדה, הסתה של ישראל אלא בנייתה, חיזוקה ועצמאותה.
הבדל קטן – אבל מהותי, ציוני וקיומי.
הערה מחכימה:
מן התקשורת: אני מתחרט על הרגע שנבחרתי להיות נשיא – משה קצב. גם אנחנו – גם אנחנו.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
