בטרם פרוץ הדמוקרטיה היה המלך מצווה על נתיניו להעלות לו מס כאשר יחפוץ לבו. מי שסרב לשלם, הושלך לבית האסורים או הוצא להורג.
מים רבים זרמו בנילוס, והדעה הרווחת כיום היא, שרשות שלטונית רשאית להטיל מס רק עלי פי דין. מאי קא משמע לן?
בכל דיני המס נקבעים התנאים המוקדמים, המתירים לרשות שלטונית להטיל את המס. כך למשל, אחד התנאים להטלת ארנונה על פלוני הוא, כי אותו אדם מחזיק בנכס בתחום הרשות המקומית. אחד התנאים להטלת היטלי פיתוח על פלמוני הוא, כי הרשות המקומית שילמה תמורת הפיתוח סכום פלוני, ועתה היא מטילה אותו על בעלי הקרקע.
ההנחה הרווחת היא, שכאשר רשות שלטונית מטילה מס על נתיניה, הקפידו פקידי המס לבדוק ולבחון בשבע עיניים, כי התקיימו כל התנאים המוקדמים, המתירים להם להפעיל את הכוח שניתן להם בחוק ואת האמון שנתן בהם הציבור.
אדם המקבל שומת מס רשאי לדרוש מפקיד שומתו להציג בפניו את כל התעודות והמסמכים, שעליהם נסמכת השומה. רשות זו אינה צריכה להיכתב בגוף החוק בדמם של הנישומים, אלא היא בהירה כשמש בשמים וצלולה כמי נחל המפכה מתוך הסלע.
תפישת עולם אחרת תגרום בהכרח לכך, כי פקידי מס חרוצים מדי יוכלו לשרבט בשומת המס מספרים כאוות ליבם או כגודל הגירעון שבקופת הרשות השלטונית. או אז, דומים הם למלך שהכל נהיה בדברו, ומי שיסרב לשלם, יעוקל רכושו וייגזל כבודו.
ועל שום מה טרחתי וכתבתי הקדמה מייגעת זו?
על שום עמדתה של מועצה מקומית בנימינה בתשובתה לערר ביוב, שבו נתבקש בית המשפט לצוות עליה לגלות מסמכים ולהשיב על שאלון.
רשות מקומית נכבדה זו כפרה בזכותו הדיונית של הנישום לקבל את כל העובדות העומדות בבסיס שומת היטל הביוב. תפישת עולמם של פקידי הרשות הוא, כי ערר הביוב מתמצה בהגשת ערר, תשובת המשיב, דיון בפני הוועדה, שמיעת טענות הצדדים והגשת סיכומים בכתב. הא ותו לא.
לו הייתי יושב באותה ועדת ערר הייתי פוסק, כי שומת המס לא הוכחה בידי הרשות המקומית, וכי מטעם זה היא נדחית מכל וכל.
בחוק הביוב נקבע, כי "ועדת ערר לא תהא קשורה בדיני הראיה אלא תפעל בדרך שתיראה לה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות להחלטתה", ובחוק בתי דין מינהליים נקבע, כי "בכל עניין של סדרי דין שאין לגביו הוראות בחוק זה או בחיקוק אחר, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק".
וכה פסקה ועדת הערר: "אכן, אין בדעתנו לפסוק הלכה כי לתקנות סדרי הדין קיימת תחולה גורפת, לכל דבר ולכל עניין. הליך של ערר ביוב אינו הליך של תובענה אזרחית רגילה, מחד גיסא, אף אינו הליך של ערעור אזרחי רגיל, מאידך גיסא. קיימות בו הוראות באשר להגשת תצהירים וחקירה עליהם... סבורים אנו כי תקנות סדרי הדין, הגם שאין להן בהכרח תחולה גורפת, משמשות דרך קבע נדבך רב-חשיבות, בגדר שיקוליה של הוועדה, לנוכח ההוראות הסטטוטוריות שהובאו לעיל. אכן, לא אחת, תראה הוועדה הליכה בהתאם לתקנות סדרי הדין כ"דרך הנראית... טובה ביותר לעשיית צדק..." .
בחוק בתי הדין המנהליים נקבע, כי "מי שזכאי להגיש ערר על החלטתה של רשות מינהלית, זכאי לעיין במסמכים שבידי הרשות הנוגעים להחלטה (להלן - התיק), ולהעתיק מסמכים מן התיק". נפסק, כי למסמכים נודעת חשיבות רבה ביותר, ומשום כך הליך הגילוי והעיון הוא הליך שיש לנקוט כלפיו בדרך ליברלית.
ועדת הערר ציוותה על הרשות המקומית לגלות את המסמכים ולאפשר עיון בהם אולם לא ציוותה להשיב על השאלון.
אזהרה לפקידי השומה - לו הייתה ועדת הערר נעתרת לעמדת הרשות המקומית שלא לגלות מסמכים, והנישום היה משלם את מלוא המס, ולאחר מכן היה מתברר כי פקיד השומה התרשל והוציא שומה מופרזת - היה אותו פקיד מסתכן בתביעת נזיקין אישית נגדו ובפיצוי הנישום מכיסו.
ולסיום, אזכיר, שוועדת הערר פסקה, כי "הליך הגילוי והעיון הוא הליך שיש לנקוט כלפיו בדרך ליברלית". והרי הבשורה לפקידי המס בבנימינה: ימי המלוכה תמו, ישראל היא מדינה דמוקרטית, והמשטר הוא ליברלי. נא להפנים.
________________
בש"א 12549/04 ע"א 249/02 מעבדות חרמון בע"מ נגד מועצה מקומית בנימינה.
ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב ? 1962.
כב' השופט ש. לבנוני, יו"ר, אינג' סטפן כהן, חבר, עו"ד עובדיה לוי, חבר.
ניתן ביום 13 באוקטובר 2004.
