ביבי – תעשה לי מדינה עם גבולות ביטחון
וגם תעשה סוף סוף, סדר בלשכה שלך ובמינויים – לפני שמבקר המדינה יעשה זאת, עם כל ההשלכות הנלוות.
פרסום תכנית מדינית חד צדדית, שבה יהיה ביטוי לשאיפת ישראל לגבולות קבע ביטחוניים, גבולות הנסיגה שאין לזוז מהן. הכרה בגושי ההתיישבות הגדולים – כחלק ממדינת ישראל והכרה במדינה פלסטינית ברוח נאום בר-אילן – הם הכרח השעה.
מאת: עו"ד אברהם פכטר
דווקא בשעה סוערת זאת, במזרח התיכון, המשנה את פניו, יוזמה ישראלית, גם אם היא לא מתואמת ולא בהכרח בהסכמה עם הפלסטינאים, יכולה לשפר את מעמדנו הפוליטי בעולם.
הקהילייה האירופית מצפה מביבי למהלך מדיני שיצביע על רצון, על קידום הנושא ועל התקדמות ואפילו איטית.
מדינות רבות, מתחילות להצטרף ליוזמה שהחלה להתגלגל, של הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67.
לפני שיוזמה מסוכנת זאת – תתפוס תאוצה, חייבת לבוא תגובה ישראלית חכמה ואמיצה.
התגובה הראויה והמתאימה ביותר – היא בנאום בר-אילן מס' 2 תוך הצגת תכנית מדינית חד צדדית בשלב זה, כדי להצביע על הרצינות שממשלת ישראל משקיעה בחשיבה הפוליטית ובחיפוש פתרונות.
מאחר וברור לגמרי – שלא תהיה הסכמה עם אבו-מאזן על תכנית מדינית או על גבולות קבע – וחבל על זמן הבטלה שעובר ועושה רע לישראל מבחינת ההסברה בעולם – הגיע העת ליוזמה ישראלית שצריכה להתבטא בהצגת תכנית מדינית חד צדדית עם קווים אדומים שלא זזים מהם ולא ניתנים לוויכוח.
תכנית כזאת תשקיט הרוחות מבפנים, במיוחד את כל המומחים והפרשנים ומנהיגי האופוזיציה, הסבורים שבידם המפתחות לפתרון הבעיה של ישראל והפלסטינים.
היתרון של האופוזיציה
ובמיוחד ראשיה כמו ציפי לבני – שאול מופז ואחרים, שאין להם אלא להציע, להפריע, להשקיע בנאומים ובהצגת שאלות מבלי יכולת מעשית ליישם ולו חלק קטן מהצעותיהם.
מפלגת קדימה – בראשות אולמרט/ציפי לבני ניהלו מו"מ מייגע עם אבו-מאזן, משך 3.5 שנים והעלו חרס בידם.
אולמרט בפרסומים של ספר זיכרונותיו על התקופה, מציין שהציע בזמנו לאבו-מאזן הצעה פנטסטית של הסדר קבע, עם וויתורים מפליגים ביהודה ושומרון וירושלים – אבל אבו-מאזן פחד לחתום ונסוג לאחור, תוך המשך ברבורים ופרפורים, שדחו את ההחלטה עד שמתה.
אף ממשלה שתבוא – מהימין או המרכז, לא תציע הצעה דומה לזו של אולמרט/לבני, אז מה הם צועקים ועל מה הם מבקרים, כאשר הפרטנר – לא מסוגל, לא יכול, מפחד לעשות צעד אמיץ לקידום הנושא.
ונניח שאבו-מאזן יסכים אפילו להסדר ביניים, מה כוחו, מהו שווה? כאשר חמאס – עזה לא מכיר בו ולא יתמוך בו לעולם.
המסקנה הפוליטית – אם אין שותף/פרטנר רציני אמיץ בעל יכולת החלטה אלא בובה פלסטינית אימפוטנטית, על ביבי לצאת גבר עם תכנית משלו.
אסור לשכוח את ההתלהבות ההיסטרית הציבורית שניסו ליצור עם חתימה על "הסכם אוסלו" שהביא על ישראל פיגועים, מתאבדים וסכסוך מתמשך ומעמיק שהולך ומרחיק אפשרות להסדר מדיני, וחלום רחוק על שלום באיזור.
לפי הערכתי - שלום אמיתי, או כפי שקרוי שלום אמת באיזור בין ישראל לפלסטינאים ושכנינו, למרות ההסכם עם מצרים וירדן, שמתחיל להתערער, לא יהיה בדורות הקרובים. קחו למשל את עיקרי החלטות וועידת הפת'ח בבית לחם לפני זמן קצר, כדוגמא ומבחן (לא להכרה במדינה יהודית, המשך מאבק מזוין, ירושלים כולה כבירת פלסטין ואי וויתור על זכות השיבה).
הדוגמא שלי, אם תרצו, הוא המאבק בין אנגליה לאירלנד הנמשך זה כ-400 שנה, עם עליות וירידות, הסכמים שנחתמו והופרו והסכמים שכמעט הושגו ועדיין אין שלום אמיתי.
ואם ניקח בחשבון שהפערים המדיניים, חברתיים, דתיים, בין האנגלים לאירים קטנים יותר, מאשר בינינו לפלסטינאים והשכנים - הדבר לא מנבא טובות.
אובמה - יש לו אינטרס חשוב וחיוני, להזיז את העגלה המזרח תיכונית קדימה - כחלק מאסטרטגיה עולמית רחבה ליישום סכסוכים בהדברות, כמו עם איראן, צפון קוריאה, אפגניסטן, עיראק. אבל המציאות מוכיחה שהוא נאלץ לשלוח עוד ועוד חיילים אמריקאים לאפגניסטן ועיראק, כדי לשמר את המציאות העכשווית המסובכת.
כבר אמרתי בעבר - לאובמה וממשלתו כוונות טובות במזרח התיכון, אבל הבנתם את המטריה, המנטאליות של הצדדים, מטרותיהם ושאיפותיהם, לוקה בחסר ובטעויות אנוש בסיסיות (ראה מקרה מצרים).
על רקע זה, עמידתו והצהרותיו של ביבי, גם בפני באי הכנס היהודי בארה"ב כי הוא מוכן להסדר ולוויתורים אבל לא בתחום הביטחוני ולא בתחומים שיסכנו את ביטחון ישראל ותושביה - ראויים לשבח ולתמיכה מכל שדרות העם.
תכנית "מפת הדרכים" - מבית היוצר של ארה"ב, היתה הטובה והיצירתית ביותר עד כה - בתחום הזה, אבל במציאות הסבוכה והסוערת של האיזור - כמעט לא נשאר ממנה זכר. תכנית זו - אושרה למעשה ע"י ממשלת ישראל, לפני ממשלת נתניהו-ליברמן - ולמרבה הפלא הם מוכנים לקבל אותה, כניסיון להגיע להסדר בר-קיימא או לפחות לטווח ארוך.
אך דא-עקא - התנאים המוקדמים בתכנית להתקדמות כמו: פירוק ארגוני המחבלים וביטולם, אסוף הנשק הלא חוקי (פרט לשוטרים וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינאית), הפסקת ההסתה נגד ישראל וכו', לא מקובלים ולא יכולים להיות מיושמים ע"י אבו-מאזן - כמו קודמו עראפת.
אם נוסיף לכך את השתלטות החמאס על עזה והקמת מדינה אלטרנטיבית ליהודה ושומרון, לרבות עומק השנאה וההבדלים בין עזה לרמאללה, נראה שהתכניות להסדר - הולכות ומתרחקות לדורות הבאים.
גם תכניות ביניים כושלות, כמו "הסכם אוסלו" - אבי אבות הטומאה של הסכסוך ישראלי פלסטיני, "תכנית ג'נבה" של יוסי בילין או הניסיון הנואש של "המפקד הלאומי" - בראשות האלוף עמי אילון, רק הוכיחו שהסדר עם אבו-מאזן או יורשיו, לא יהיה בדור הזה.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט במזרח התיכון - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תכנית מדינית חד צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
ואם נתניהו אין לו תכנית או לא רוצה לגלותה, אני מוכן לעזור לו.
התוכנית שלי היא איפוא ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד צדדית וברורה.
בתכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלסטינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. איזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלסטינאים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י נציגי כל הדתות בפיקוח בינלאומי. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האיזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של איראן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באיזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלסטינאים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלסטינאים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא ומתן.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תכנית, גם אם היא חד צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באיזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
לפי הפרסומים בתקשורת ביבי עומד לנאום בפני הקונגרס בארה"ב, בימים הקרובים, שם יציג את נאום בר-אילן 2, אז בבקשה קח חומר עזר לתכנית המדינית כמפורט לעיל.
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, שופט בבתי דין משמעתיים ופרשן משפטי בהווה.
