דמוקרטיה מתגוננת – מול ארגונים הרסניים
מותר למדינה דמוקרטית להגן על עצמה על קיומה ובטחונה, גם בחוקים שאינם ליברליים, אוניברסליים ומלטפים את האגו של השמאל הצבוע.
אין סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה – יש סכנה ברורה לביטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית. האירועים במזרח התיכון החדש – רק מוכיחים זאת.
לשכת עורכי הדין – היא גוף ייצוגי מקצועי א-פוליטי המייצג את כל קשת הדעות – ולכן היא מחוץ למשחק.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כמה דמויות מרכזיות מהגדה השמאלית, התעוררו בהבהלה לשמע הצעות חוק הפוגעות כביכול בחופש הביטוי והפעולה של ארגונים הממומנים במחשכים בכספים ממקורות עלומים – שיש יסוד סביר להניח שפועלים מאינטרסים אנטי ציונים מובהקים.
הסימנים לכך ברורים ביותר – הפגנות, הצהרות, הסעות המוניות, מאמרים, פלקטים, מודעות, הזרמת כספים לארגונים שפועלים נגד הממשלה והחלטותיה, שבאים ממקורות שאין לגביהם פיקוח או מידע ברור, הם הם הסכנה המיידית לדמוקרטיה.
כאשר אנשי השמאל המובהקים דורשים בתקיפות שקיפות, הם צודקים בעיקרון, אך למרבה הפלא דרישה זאת מכוונת לאחרים ואילו כלפי עצמם, העמותות למיניהן, הארגונים השונים התומכים בהם – משום מה נמצאים מחוץ לדרישה עקרונית זאת.
חוק הנאמנות
איזה מהומה קמה בציבור הספציפי, שראה עצמו נפגע מהדרישה "הפשיסטית", האנטי ציונית, אנטי ליברלית והימנית לדרוש נאמנות למדינה, לדגלה, לחוקיה ולהיותה מדינת העם היהודי.
שומו שמיים – אכזריות לשמה. איך שהם מעיזים לפגוע בציפור הנפש הליברלי אוניברסלי.
כאשר בארה"ב מקבלים אזרחות, כעבור שנים של הכנה ובדיקה, הם נשבעים בפומבי לדגל, לחוקה ולמדינה. האם זו לא דרישה לנאמנות.
כאשר נשיא ארה"ב, סגנו, נשיא בית המשפט העליון נכנסים לתפקידם הרם, הם נשבעים למדינה ולחוקה – האם זאת לא הבעת נאמנות?
יש מדינות בעולם, בעיקר באירופה, שאין צורך בחוק הנאמנות, מאחר ושם החוקה מכסה את הקטע הזה ומאחר ואין במדינות המתפתחות האלה, לעומת ישראל המתקדמת, ארגונים ועמותות הפועלים נגד קיומה, ביטחונה והלגיטימיות שלהן כמדינות השייכות לעמים שלהן.
כאשר בישראל – ח"כים ערבים מרשים לעצמם לטייל בארצות אוייב, להזדהות ולהתחכך באויבי ישראל מובהקים ולקבל מהם סיוע כספי מורלי ומדיני, למאבקם נגד המדינה וביטחונה – מה הפלא בדרישה לנאמנות.
כאשר ארגונים ועמותות מתסיסים נגד המדינה, שלטונה, חוקיה וממשלתה, מה הפלא שצריך להתגונן, לבקש הבהרות, לבקש פירוט מקורות מימון.
מאין לנו ואולי אפילו לראשי העמותות, שהכסף המוזרם בדרכי עקיפין ומחברות קש מפוברקות, לא מגיעות מארגוני טרור הפועלים נגד ישראל ואולי מטהרן או מאיסלם הקיצוני. להזכיר לציבור – איך הח"כים הערביים – רצו והתחנפו והתנשקו עם הרודן הרצחני קדאפי, שונא ישראל מובהק, ועכשיו נבהלו מעצמם ומנסים להתחמק מאחריותם. איפה הארגונים המתקדמים, איפה הגינוי על ההתבטלות הליקוק לרודן אפל שכונה על-ידם מלך המלכים.
מה הפחד משקיפות
אם הכל תקין והכסף כשר, מה הפחד מגילוי המקורות. מה פה לא דמוקרטי ולא חוקי. הרי הכוונה לא חיסול העמותות – אלא חיסול מקורות כספיים שבאים ממוקדי טרור או מארגונים אנטי ציוניים לצורכי טרור. ומה הפסול – לבדוק לברר ולפסול אם אכן המקורות שליליים פוגעים במדינה וביטחונה.
הקריאה מצד פרופ' קרמניצר – במאמרו באתר זה מיום 23.2.11 – סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה,
ללשכת עורכי הדין להשמיע קולה נגד הפגיעה בדמוקרטיה – היא קריאה מסוכנת וחריגה.
לשכת עורכי הדין – בישראל אינה גוף פוליטי ובוודאי לא נחלתו או אגף של השמאל. זהו גוף שמאגד בתוכו כ-50000 עורכי דין מכל שכבות הציבור ומכל הקשת הפוליטית, זהו גוף מקצועי
א-פוליטי.
הדמוקרטיה – כפירושה שלטון העם, אינה נחלה פרטית ואינה פועלת לפי פרשנות שמאל בלבד.
דמוקרטיה מתגוננת, רשאית, חייבת להגן על המדינה, אזרחיה, ביטחונה, קיומה וצביונה. בישראל – צביונה הוא דמוקרטיה ריבונית יהודית ציונית – ומכאן כוחה לפעול.
לשכת עורכי הדין – היא מחוץ למשחק הפוליטי. הכוחות הפוליטיים באים לידי ביטוי בבחירות לממשלה ולכנסת והרוב שנבחר – האידיאולוגיה שלו היא המובילה ולא דעות קיצוניות ומעניינות של המיעוט הצעקני ולפעמים הצבוע.
אי לכך הסכנה הברורה והמיידית לדמוקרטיה – היא לא מרוב הציבור שבחר בגוש הימין אלא מאותם גושים קטנים הפועלים ללא הרף נגד קיום המדינה, ביודעין או בתום לב, או מתוך אדישות לתוצאות.
תפקיד הממשלה – והציבור התומך בה, להיאבק בהם, לגלות מקורותיהם, להדיחם ולהרחיקם מכל השפעה הרסנית על חיי המדינה.
לכן, גם אם החוקים המוצעים לא יעברו כולם או חלקם, לפחות הציבור התעורר להבין מה קורה בשטח, והעמותות למיניהן, נבהלו ואולי יתנערו מהאדישות והאופוריה בה שהו עד עתה כדי להבין את הסכנה שבמעשיהם ואם לא, על המדינה לעשות זאת.
וכשאני צריך לבחור בין ביטחון המדינה והיותה יהודית וציונית – לבין חריגה מחשיבה סופר דמוקרטית – ביטחון המדינה היהודית – גובר.
ולסיום בקשה צנועה ודמוקרטית – נא להצביע על מדינה אחת בה פועלים ארגונים או עמותות המשמיצות, מסיתות ומנסות לערער את השלטון החוק ולהטיל דופי במנהיגיו ובראש הממשלה הנבחר. אשמח אם לוחמי החופש והדמוקרטיה הצעקניים יענו לאתגר.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, שופט בבתי דין משמעתיים ופרשן משפטי בהווה.
