האח הגדול

עמית שלום, אני עובד בחברת ייעוץ בתפקיד מעניין ומספק. למרות זאת בזמן האחרון אני מוצא את עצמי צופה די הרבה "באח הגדול" בזמן העבודה דרך האינטרנט. דווקא בעונות שעברו לא נתפסתי לזה, ולא הבנתי על מה כל המהומה. חשבתי לעצמי שזה שטויות, ושרק אנשים טיפשים או משועממים אוהבים את התכנית הזאת. אבל משום מה כיום זה אחרת. גם בעבודה וגם בבית בערב אני בוהה בדיירים, אפילו כשהם עושים את הדברים הכי רגילים ודביליים כמו לשכב בחוץ , או לשתות קפה ולעשן.אני לא מבין וקצת מתבייש, מילא אנשים שהעבודה שלהם שגרתית ומשעממת, אבל אני אמביציוזי, ומאוד אוהב את העבודה שלי, מה מביא אותי להזניח את העבודה ולצפות בתכנית האווילית הזו? רוני         

רוני שלום מה מביא אותך והרבה אחרים מצד אחד לצפות ב"אח הגדול", ומצד שני להתפלא על כך, ואפילו לבוז לעצמם?

מתוך דבריך עולה אחת מהסיבות. בעצם "האח הגדול" זו תכנית על חבורה של אנשים שלקחו הפסקה מהחיים שלהם כדי, איך נגדיר את זה, כדי..לא לעשות כלום. יש אמנם משימות בבית האח הגדול, אבל רב הזמן הדיירים מתבטלים. זאת בניגוד לתכניות ריאליטי אחרות שבהן אנחנו רואים את המתמודדים רצים, קופצים, שרים, תופרים בגדים ומשפצים בתים. בתכניות אחרות צריך להשקיע, ולהיות מוצלחים .ב"אח הגדול" אתה לא נדרש להראות שום הישג.

 מה דומה יותר לחיים? תכניות ריאליטי כמו "הישרדות" ו"כוכב נולד" שבהן המתמודד נדרש להתאמץ ולהשתמש בכישרונותיו, או "האח הגדול" , תכנית שבה הוא פשוט מתבקש להיות הוא?

לכאורה גם בחיים אנחנו נדרשים להציג הישגים. זה קורה בעיקר בעבודה. אנחנו נדרשים להיות אקטיביים, יוזמים, יעילים, להספיק, ולהראות תפוקה. אולי זה מה שמושך כל כך ב"אח הגדול". לדיירים מתאפשר "להיות" בלי צורך "לעשות" כל הזמן. אולי זו משאלה של כולנו . באיזשהו מקום בכולנו במקביל לשאיפה להתפתחות ולמימוש עצמי, יש גם חלק שרוצה להסתפק בקיים, שרוצה פשוט TO BE"", "להיות הוא", כמו שהוא, בלי להיות תכליתי ולהתקדם לעבר מטרה כלשהיא.

 לכולנו, מי יותר ומי פחות, יש זמנים כאלה ביום, שבהם אנחנו לא עושים דבר: נחים, שוכבים, בוהים, שותים קפה ומעשנים. לפעמים דווקא ברגעים האלה אנחנו מתחברים יותר לעצמנו, ומרגישים קיימים יותר. אני חושב שהצפייה באנשים שמתבטלים בבית האח הגדול, מחברת את הצופים לרגעים האלה של ה-BEING, בניגוד ל-DOING. הקושי הוא, שלפעמים אנחנו לא מוכנים לקבל בתוכנו את החלק של ה-BEING. הוא נתפס בעינינו כ"סתלבטן", או "עצלן”, ואנחנו בזים לו. אבל שני הצרכים קיימים בנו, וכל אחד צריך למצוא את האיזון ביניהם, שמתאים לו .  

אני מניח שיש אנשים שיתמכרו ל"אח הגדול", בגלל שהצורך של התפתחות והגשמה עצמית לא ממומש בכלל, ומתוך כך הם בורחים עוד יותר לבטלה שבטלוויזיה. אבל אצלך נראה שדווקא הצורך של ה-BEING לא מסופק, ותובע את חלקו. זה הצורך לעצור ולהתבטל. כן, מסתבר שהוא קיים גם בך, זה בסדר לתת לו מענה.

מחבר המאמר- עמית ורהפטיג, פסיכולוג קליני

עוד על טיפול פסיכולוגי לצעירים ועל פסיכולוגיה