הארת שולים

תאווה לחיך

'הערת שוליים', סרטו החדש של יוסף סידר הוא תבשיל קדרה מהביל עשיר וחריף. לפסיכו-אסטרולוג הוא ממש תאווה לחיך, בעיקר אם הוא חובב של פלוטו, כוכב הטרנספורמציה והלידה מחדש. הסיפור בעיקרו נוגע ביחסים המורכבים בין אב לבנו, אך מתפשט  לרשת אנושית ארכיטיפית. במאבק המתחולל בנפשי הגיבורים ובינם לבין עצמם נחשף שורש קיומי שיש לעקרו- השקר. יצר הרע.

פרופ' אוריאל שקולניק:"יש דברים יותר חשובים מהאמת!"
האמנם?

הסיפור לא משקר לנו. טבע האדם הוא אובייקטיבי אך האמת היא סובייקטיבית. לא מפני  שלא קיימת אמת אובייקטיבית בהכרח, אלא מאחר והאדם, מטבעו, משתמש באמת לצרכיו שלו. פעמים רבות, בשם האמת, האדם נוהג באופן שאינו נאמן לעצמו ולאחרים, כאשר הוא משוכנע שפועלו משרת את האינטרס הפרטי והכללי כאחד. לעתים אף תופס עמדה קורבנית למען האחר, כאשר אינו רואה שרצונו הטוב מזיק יותר משמועיל. למעשה, זהו ניסיון להשמר נקי, על לא עוול בכפו, אך התוצר מלוכלך. הנגיף השקרי הוא שמביא להפרדה בין האדם לבורא, בין אדם לחברו, בין אב לבנו, ועובר בשושלת הגנים ומדביק גם את 'החפים מפשע'.
כיצד ניתן לשבור את השרשרת?
פלוטו, בדרכו הסמויה, לוחש על אוזננו, כל רגע, גם אם אנו לא מקשיבים או בוחרים שלא לשמוע: כל מה שאנו רוצים רק לעצמינו דינו להיכחד בשלב זה או אחר. לא מפני שאין זה מוסרי לבקש לעצמנו, בין אם זה כסף, מעמד או שליטה, אלא מכיוון שהיכולת להחזיק את ההשגה שלנו ולהיות מסופקים ממנה לאורך זמן חלשה. החוק הפלוטוני שיביא לשבירת השרשרת ולהתפתחות הוא ההכרח, דרך ההשגה האישית- להשפיע על האחר, להעניק, ללמד ולנחות אותו. כלומר, נוצרת כאן תלות הדדית: המורה תלוי בתלמידו על מנת לגלות את כוח ההשפעה שלו, והתלמיד תלוי במורה על מנת לגדול ולהיות מורה בעצמו ביום מן הימים. 

'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'

פרופ' אוריאל שקולניק, בנו של פרופ' אליעזר שקולניק, מביט על אביו ביראת כבוד והערצה מאז היותו ילד. בנקודה בלתי נשכחת בילדותו, בעודו צופה באביו שוקד ורוכן על ספרי הלימוד, חש בידיעה מוחלטת שיום יבוא וימשיך את דרכי אביו- חקר התלמוד, פילולוגיה. אך מה קורה כאשר התלמיד מתעלה על מורו? שהגולם קם על יוצרו?
פרופ' אליעזר שקולניק הוא אדם סגור, קשה יום, קר ומנוכר, שמפעל חייו הוא חקר התלמוד הירושלמי. משאלת ליבו היחידה היא קבלת הכרה על מפעלו, עליו טרח ועמל בדם ויזע לאורך 30 שנה. השנים חלפו, ההכרה לא הגיעה, ואיתן גברו תחושות הסגירות, מרמור,זלזול ובעיקר- קנאה. קנאה חדה וכואבת לכל אדם המצליח בתחום, ועל אחת כמה וכמה מופנית לבנו יחידו, אוריאל, שפיתח גישה שונה לה הוא בז. הקנאות מתעצמת נוכח ההכרה וההצלחה לה זוכה אוריאל הכריזמתי והמוכשר. יחד עם השוני הברור בין השניים, קיים דמיון רב בנטל הניכור שעבר בירושה מהאב לבנו, דבר המחלחל אל הסביבה הנושאת בתוכה את חטא השקר וההסתרה.

'הערת שוליים'

הכוח הפלוטוני נחווה כייסורים עד אשר האדם מחליט לעשות מעשה, לחשוב מחשבה, לשאול שאלה- "מה הטעם לחיי?"
פרופ' שקולניק האב הגיע מגלגולים בהם עסק במדע, נשם וחשב לוגיקה, אך לא הצליח להטביע את חותמו האישי, להשפיע ולקבל הכרה חיצונית בשל כך. בגלגולו הנוכחי ממשיך ומרגיש כאילו הוא הערת שוליים בגוף הטקסט, ומסרב להכיר בערך מחקרו ופועלו של יוצא חלציו. הסיפור מסתיים בבקע, אור בקצה המנהרה- הזדמנות לשבור את הדפוס. הסכנה טמונה באי הידיעה, בהתעלמות, בהכחשה ובשתיקה האלימה. באחריות כל אחת מהדמויות לגלות את יצר הרע שבתוכן ולהתמירו להשפעה חיובית לטובת הדורות הבאים.