ואף על פי – הרומנטיקה חיה ופורחת
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
החוק נגד הטרדה מינית – הוא חוק טוב שכבר הוכיח הישגים. מי שטוען שהחוק פוגע בגברים או ביחסים בין המינים, מונע רומנטיקה ופלירט – לא קורא את החוק נכון, לכן טועה ומטעה.
נכון שלא – הוא לא בכל השפות. אבל – יש סיטואציות עדינות ואמוציונאליות שהלא – הוא לא אבסולוטי.
רבותי המושבעים, הרומנטיקה, הפלירט, הפרח, החיזורים לא מתו, הם קיימים, פורחים ושולטים בחיים – נכונים לכל גיל.
נושא ההטרדה המינית, התעורר שוב ביתר שאת, עם פרשת ד"ר א' – שהיא אורלי אינס, שבין טענותיה הטרדה מינית ותקיפה על רקע מיני.
הופעתה הפומבית, בכנס לציון יום נגד אלימות נשים ובה הצהרה על הפרשה שלה תוך הטחת אשמה כבדה בתקשורת שיורדת לחייה המשפחתיים וחייה המיניים היתה לא פרופורציונלית.
הרי ברור מאיליו – שעיסוק בפרשה כה לוהטת, בנוסח טלנובלה דרום אמריקאית, בה יש אלמנטים מיניים כה סוערים בזוג, בשלישייה, סמים או עם סימום וזיון ילהיטו את התקשורת הרב ערוצית.
האם יכול איש ציבור או אשה במעמד ציבורי או בתפקידים בכירים במשק, בכלכלה או במשרד הביטחון – לבוא בטרוניה לתקשורת, שחושפת את חייה ומעלותיה המקצועיים והמיניים. נראה לי, שבתקופה של תקשורת הרב ערוצית, כולל אינטרנט בליווי טוקבקיסטים, הדבר כמעט בלתי אפשרי.
ד"ר אינס – החליטה לחשוף עצמה לציבור ובצדק רב מבחינתה – אחרי שחצי מדינה כבר ידעה מי היא והחצי השני הספיק לראות תמונתה באינטרנט.
חבל רק – שטרוניתה מעל הבמה, התייחסה רק לפגיעה אישית שלה ולא השכילה להבין שגם לצד השני, התוקפן האלים כביכול יש זכויות לפרטיות ולאי פגיעה במשפחתו וילדיו.
לכן אם התקפתה והתקפת "מקורביה" וחברותיה וכל נושאי הלפידים והפוסטרים – היו מכוונים להפרה בוטה של פרטיות הצדדים וחדירה לחיים, ע"י גילוי פרשיות מהעבר, ניחא. הצגתה את עצמה – כקרבן האולטימטיבי של הפרשה, נראית לי, מוגזמת ולא הוגנת. שהרי עד שהדברים לא יתבררו וילובנו ויחקרו, יש לכל מטבע שני צדדים ולכל מקל שבו חובטים שני קצוות.
ואיפה ההדלפות מהחקירות והפוליגרף. האם כל זה חוקי, נקי מבחינה ציבורית ואתית. האם ההדלפות – אמיתיות או השערות וספקולציות של עיתונאים וחוקרים או "מקורבים" למיניהם.
מה שברור – השפיטה ע"י העיתונות והציבור נמצאת בשיאה וסיפורי סיפורים עוד ויביאו בהמשכים כיאה ונאה לטלנובלה מעניינת זו.
הטענה המגוחכת – שאין קשר בין התלונות והגילויים למירוץ למפכ"לות, הפכה כבר לבדיחה והמשמיעים אותה רק מעצימים אותה.
מה שכבר ניתן להסיק מהאירועים, עד כה, שניצב בר-לב לא יהיה מפכ"ל המשטרה וד"ר א'-א' (אורלי אינס) – כבר לא תחזור לחיי השגרה שהיתה רגילה אליה קודם.
החוק למניעת הטרדה מינית – 1998
כשמדברים על עבירות מין, אי אפשר להתעלם מהחוק הנ"ל, שקבע סטנדרטים ברורים וקווי התנהגות ראויה ומחייבת כלפי נשים בכל התחומים והמגזרים.
במיוחד החוק חשוב ויעיל, לאותן נשים חלשות, בעמדות כוח נחותות, נתונות למרות חוששות לפרנסתן, במפעלים, משרדים, חברות כוח אדם ואפילו במשרדי ממשלה מסודרים, לגביהן החוק, ההגנות שהוא נותן – הגיבוי שכיום מקבלות המתלוננות – נותן חמצן לנשימה.
במבט לאחור, מאז הקמת המדינה ומוסדותיה, כמו צה"ל והמשטרה – היו הטרדות מיניות ומעשים מגונים. הבעיה היתה בתפישה החברתית מוסרית באווירה ששררה בגוף כמו צה"ל, בה מפקדים בכירים ואלופים, הרשו לעצמם לחצות קווי התנהגות ומוסר – מבלי שלמעשה נשאו בתוצאות מעשיהם – היתה אווירה של להשאיר את התלונות בתוך המשפחה אם זה הצה"לית ואפילו הקיבוצית.
גם שרים, קצינים בכירים חטאו לא פעם. לגבי חלקם המעשים הושתקו, חלקם סולקו מצה"ל או המשטרה ואלוף אחד שהיה גם שר ביטחון נשפט הורשע ושילם על ההתנהגות הבוטה ביוקר רב אישי חברתי וציבורי (ראה ערך איציק מרדכי).
מעניין לשמוע ולקרוא, הדים בעקבות פרשנות התלונות של אמנים ואנשי ציבור – כאשר ידוענים ומומחים למיניהם, מתיימרים להסביר מה זה הטרדה מינית וגבולותיה ואיך המצב החדש, עקב החוק הדרקוני, חיסל את תופעת החיזורים ואת הרומנטיקה.
ובכן, לדעתי, לדעות אלה אין בסיס ומדובר בדברי סרק, הבאים תוך חוסר הבנת החוק מחד ואי הבנת המושג חיזור ורומנטיקה מאידך.
התנהגות גסה ובוטה כלפי אישה, או ציון והבלטת חלקים מגופה – אינה חיזור, אלא סתם התנהגות גועלית. יש הבדל, בין מחמאה בנוסח, את נראית יפה היום, או הבגד/תסרוקת מחמיאים לך, לבין פנייה גסה וישירה לחזה – או לישבן.
החיזור והרומנטיקה הקיימים מאות בשנים ימשיכו גם בעתיד, המוזיקה, הפרח, המתנות, הפתעות נעימות, נסיעות לחו"ל – יעשו גם בעתיד את שלהם ובהצלחה.
לכן, יש להמשיך ביד קשה כלפי המטרידים והעושים מעשים מגונים ומחפשים תירוצים וטיעונים תמוהים להצדיק את מעשיהם.
והעובדה שלמרות החוק – החיזור והרומנטיקה עדיין קיימים – סימן הוא לעתיד מבטיח.
יש אהבה – והיא תנצח.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. אם מסכמים את טענותיה של ד"ר אינס – עלולה להיווצר תמונה לא מאוזנת של האירועים.
2. גב' אינס, זכתה בתפקיד היוקרתי והמשתלם מאד, ללא מכרז והיא סידרה גם לחברותיה משרות נאות.
3. קשריה האינטימיים עם צמרת המשטרה, סגן המפכ"ל ניצב פרנקו, מנכ"ל המשרד – חגי פלג, ראש עיריית אילת (שיוצא עכשיו להגנתה) כנראה סייעו לה לא במעט.
4. לא לשכוח – בכל התקופה הזו של קשרים אינטימיים עם דמויות מפתח, הגב' אינס היתה נשואה (לבעלה השני) ואמא ל-4 ילדים משני בעלים.
5. התנהלות מעין זו – לא מוסיפה לה כבוד בתחום החברתי מוסרי מוסדי, של מוסד הנישואין, ולא לפרופיל החברתי שלה.
6. בקיצור, להערכתי, מהסיפור הנוכחי היא לא יוצאת א'-א'.
7. באשר לניצב בר-לב. לפי סיפורי המין, תמוהה בעיני מתי הספיק להיות ניצב כאשר רוב הזמן הוא מאוזן או במאונך.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה
