"חזקת החפות" – ו"חזקת האינטליגנציה"
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
עו"ד ד"ר יעקוב ויינרוט – ביקש בעדותו בבית המשפט המחוזי בת"א להחיל עליו את חזקת האינטליגנציה במקום "חזקת החפות".
ההבדל בין שני העקרונות הנ"ל הוא בתחום הערכי, המוסרי, השכלי והמשפטי.
אין ספק שעו"ד ויינרוט בבקשתו להחיל עליו את חזקת האינטליגנציה, יצר או מתכוון ליצור פאזה חדשה של חזקה משפטית, שלא נשמעה ולא נלמדה עד עכשיו במערכת המשפט.
חזקת האינטליגנציה – פירושה להפעיל שכל ישר, אינטואיציה, ניסיון משפטי, להפעיל בצורה יצירתית ולא שגרתית את התאים האפורים במוח, להשוות בין העובדות לנסיבות ולמציאות המתהווה ולא ללכת שבי אחר נוסחאות שחוקות וישנות ובמיוחד לא "להתאהב" – בגרסה אחת הנראית לכאורה בולטת לעין.
צירוף כל הנתונים האלה שפורטו לעיל (והרשימה לא סגורה), הם הם שמרכיבים את "חזקת האינטליגנציה" שיכולה ליצור ביחד ובמשולב עם "חזקת החפות".
אבל לצורך הפעלת חזקה חדשה זאת – צריך אנשים אינטליגנטים, בעלי יושרה, בעלי תורה ודעת הן בתחום המשפטי והן בתחום הפסיכולוגיה האנושית והמוסרית ולדעת לשלבם בתיאורית המעשה של המשפט הפלילי.
אינטליגנציה – לא לומדים ואינה מצויה בספרות המשפטית, היא תוצאה של השכלה, ידע, אינטגריטי, אומץ וערכי מוסר.
כשלעצמי, האמנתו בחפותו של עו"ד ויינרוט, מיד עם היוודע על האירוע המצער של הגשת כתב האישום.
כדי למנוע ספק – אני לא חבר אישי של עו"ד ויינרוט, לא בילינו ולא למדנו יחד. דרכינו הצטלבו במשפטים, כנסים, אירועים משפטיים והרצאות. השיחות איתו על נושאים משפטיים או ארציים, חברה, עוולות משפטיות או חברתיות היו מרתקות ומעניינות.
הוא דגל, ועדיין עושה זאת במעש וביצירה בשוויון, במעשי חסד, בעזרה הדדית מבלי לקבל תמורה ובוודאי לא פרסומת, כנהוג היום במקצוע התחרותי שלנו ובחברה בכלל.
תוך מעקב של המשפט ועדויות/ראיות שמתפרסמות בתקשורת – עולה תמונה משפטית, שאינה יכולה להוביל מסקנה אליה חותרת התביעה וכולי תקווה שגם השופט – הידוע בנבונותו ומתינותו, יראה אותה באותה צורה.
עו"ד ויינרוט עובר עכשיו תקופה קשה ולפי עדותו והצהרתו הוא טען כי כנראה לאורך הדרך הוא "חטא" ועכשיו עליו לשלם בדרך של סבל וייסורי נפש.
כולנו תקווה – שהסבל לא היה לשווא, ובקרוב יצא ממעגל החטאים שמנסים לסנדל אותו אליו ויחזור אל שדרת הפרקליטים המובילים התומכים והמאמינים בו – ביתר כוח ועוז נפש.
לסיכום:
חזקת החפות וחזקת האינטליגנציה, צריכים ללכת יד ביד "כעמוד האש" לפני מחנה המשפט ולפני השופט היושב בדין. השופט, בחכמתו הכשרתו המשפטית, צריך לראות את בני ישראל שמאחורי עמוד האש הבאים לפניו לשטוח טענותיהם ומצפים למשפט צדק.
אסור לנו – להמשיך במצב המשפטי אותו תיאר כב' השופט מיכה לינדנשטראוס, נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר ומבקר המדינה בהווה, בשני ספריו על המשפט הפלילי בארץ ובארה"ב.
בספריו – על חזקת החפות – ועל הספק הסביר, הוא הגיע למסקנה המצערת ששני העקרונות הנ"ל, לא חלחלו דיים למערכת המשפט שלנו, לא לבתי המשפט ולא לפרקליטות.
אני תקווה – שמצב זה ישתנה עם סיום משפטו של עו"ד ויינרוט.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
