חנינה לנשיא קצב – למה?
הנשיא ניקסון התפטר (בעקבות פרשת ווטרגייט) ומיד קיבל חנינה מהנשיא הנכנס ג'רלד פורד.
הנשיא קלינטון – בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי עמד להיות מודח, בתהליך של "אימפיצ'מנט", אך לא הושג רוב בקונגרס מטעמים פוליטיים – והוא ניצל והמשיך בתפקידו.
הנשיא קצב – מונה לתפקידו מטעמים פוליטיים צרים, בלי להתחשב בכישוריו, אישיותו והתנהלותו הבעייתית בענייני נשים. ידעו, שתקו והצביעו בעד המינוי – ועכשיו אוכלים את הדייסה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
שר המשפטים ויו"ר מרץ לשעבר, ד"ר יוסי ביילין יצא בהצעה דרמטית, להכניס את קצב לכלא לתת לו מספר עציר ובגד מתאים ואז מיד להעניק לו חנינה, ולשלוח אותו הביתה.
האם יש טעם בהצעה?
על פני הדברים יש משהו בדבריו – לאמור:
בושה למדינה, לאזרחיה, למוסד הנשיאות, אם נשיא המדינה יושב בכלא לתקופה ארוכה כאנס מן השורה. ביילין – הסביר שהוא דואג לאזרחים, לתדמית המדינה כלפי פנים וחוץ ולא לקצב, האיש שהורשע באונס.
לטענתו, הבושה והסבל יהיו מנת חלקו מול אשתו, ילדיו ונכדיו.
אבל כשעושים שקלול של כל הגורמים, ההשלכות על המערכת המשפטית, החברה, המוסר החברתי, על נפגעות תקיפה מינית, עברייני מין ועבריינים מן השורה – ההצעה משאירה טעם רע.
כמו שניצב סגלוביץ (ראש אגף חקירות ומודיעין) שהתראיין בטלויזיה, הצהיר שידע אחרי 5 דקות שקצב משקר – (ולכן התוצאה ברורה – אשם), כך גם כנראה ד"ר ביילין: ידע אחרי 5 דקות, לאחר ששמע את ההרשעה של קצב כי הפתרון למדינה ולקצב – הוא חנינה.
חנינה – איך משיגים אותה ושלביה:
אחת הסמכויות החשובות של נשיא מדינה נבחר, הוא הסמכות לתת חנינה.
החנינה מתבטאת בהקלה בעונש, לאחר קבלת חוות דעת ממשרד המשפטים ובחתימת שר/ת המשפטים. שתי החתימות הן חיוניות, לקיום החנינה ונתינתה. אבל לשני החותמים – לנשיא ולשר/ת המשפטים, הזכות העצמאית להסכים או לסרב, וכשהנשיא שהוא אחרון החותמים, מסרב, לא תינתן חתימה – ולא תהיה חנינה גם אם שר/ת המשפטים המליץ.
המלצת משרד המשפטים – נעשה רק בתום המשפט הסופי, לאמור: כאשר פסק הדין נעשה חלוט. פירוש הדבר, שפסק הדין הוא סופי – או שעבר מועד הערעור ולא הוגש מאחד הצדדים לפרשה, או שבית המפשט העליון – דן בעניין והחליט.
במקרה של קצב – לאור ההרשעה בשני מקרי אונס + עבירות מין נוספות, בצורה גורפת חד משמעית ופה אחד – העונש הצפוי – הוא מאסר בפועל. באופן רגיל – לאדם מן הישוב בלי עבירות קודמות מאסר דו ספרותי – בסביבות 12-15 שנה.
באשר לנשיא – אין תקדימים כמובן, לכן ניתן לצפות למאסר בפועל בין 7-10 שנים לפי הערכתי.
האם יזכה קצב לחנינה – יש להניח כי לאחר עבור זמן מהותי, לאמור מספר שנים, ניתן לדבר על חנינה בשל שורה של טעמים המפורטים לעיל.
מי זכאי לחנינה:
אנשים שהורשעו: מרצים חלק גדול מהעונש, ובגלל בעיות רפואיות אישיות, או בעיות משפחתיות קשות יוצאות דופן, גיל מבוגר ומחלות ולפעמים כדי להציל את מערכת אכיפת החוק ממבוכה וטעות שנעשתה לאורך הדרך. ואין דרך לתקנה משפטית – פונים למוצא של חנינה.
להזכיר לציבור, ההרשעה הבעייתית של הבדואי סולימן אל עוביד, שהורשע ברצח, אונס חנית קיקוס ז"ל. התיק נבדק מזוויות שונות ומספר אישים, לרבות כב' השופטת (בדימוס) ומבקרת המדינה לשעבר – גב' מרים בן פורת שהמליצה במקרה דנן, על דרך של חנינה נשיאותית. אך סולימן אל עוביד, סירב למהלך עד כה ומבקש זיכוי על בסיס טעמים רבים.
גם עמוס ברנס – שהורשע ברצח ואונס רחל הלר ז"ל, התנגד נמרצות שנים למהלך של חנינה עד שהצליח לשכנע את בית המפשט העליון – להחליט על משפט חוזר – ממנו זוכה כליל לבסוף ואף זכה לפיצויים מהמדינה.
במקרה של הנשיא קצב – אסור לשכוח בינתיים, שהמשפט עדיין לא הגיע לסיומו. שלב א' – יסתיים בעוד חודש עם מתן גזר הדין.
שלב ב' – במידה ויוחלט על ערעור, עד שבית המשפט העליון יחליט ויכריע.
הנשיא קצב – הכריז, שאין לו כוח וכסף לערעור, אפשר להבין אותו.
להערכתי – יהיה ערעור ואפילו יצטרכו עורכי הדין, להופיע בהתנדבות, מאחר והרשעתו הגורפת של קצב, לאור עמדתם והצהרותיהם לפני ותוך המשפט, מחייבים אותם מקצועית ואישית.
נשיאים – שהפכו לרוח – וחנינה אין.
הערות:
1. חנינות – שהביאו לשיח ציבורי סוער, היו גם במקרה של אנשי השב"כ בפרשת קו-300, וכן בהרשעתה של ח"כ בלומנטל עם פטירת בעלה ד"ר בלומנטל ז"ל.
2. מוסד החנינה – הוא מוסד חיוני לתיקון עוולות, לשימוש הומניטרי ואפילו פוליטי מדיני, ראה פניית ביבי נתניהו לנשיא אובמה בעניין פולרד.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
