משפט קצב – ההימור שנכשל
הנשיא לשעבר קצב – הימר בגדול (כשדחה את עסקת הטיעון) ו"אכל אותה".
יש מספר נקודות, מטרידות במשפט קצב – המעידות על ההחלטה והתוצאה.
אין כל ספק, הלחץ התקשרתי המאסיבי שלפני המשפט, השפיע על השופטים, הגם שהן לא יודו בכך.
פסק דין חד משמעי, גורף, חד צדדי, חד-גירסתי פה אחד – הוא תמיד בעייתי, בלי קשר לתוצאה.
לקצב – היה משפט הוגן – באווירה בלתי הוגנת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סגן פרקליט מחוז (לשעבר)
אכן, נפל דבר בישראל.
תראו איזה מדינה נהדרת יש לנו – נשיא (לשעבר) הורשע בשני מעשי אונס, ראש ממשלה עומד לדין – בפרשיות שחיתות, שר האוצר – בכלא, יו"ר וועדת חוץ וביטחון – הורשע והתפטר מהכנסת. שלא להזכיר שורה נוספת וארוכה של ח"כים מש"ס, אנשי ציבור מקושרים, שכשלו, נשפטו, התפטרו והוסיפו "כבוד שלילי" למדינה. בשב"ס – שומרים על תא מיוחד לאח"מים, בשיטת המיטה החמה. עד אנא הגענו.
האם זכה הנשיא קצב – למשפט הוגן:
מבחינה הסיקור התקשורתי – לא. קצב הורשע ע"י העיתונות, שנים לפני החלטת בית המשפט.
גם הטענה – שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט, זהה לתוצאה אותה הציגה התקשורת, אינה רלוונטית, כשמדובר במשפט הוגן, שצריך להתנהל בין כותלי בית המשפט בלבד לפי כללי הצדק הטבעי.
ראיונות פומביים, מתוקשרים עם מתלוננות, פרסום עדויות בטרם הוגשו לבית המשפט, נבדקו, נחקרו ואומתו מול עובדות ועדים – היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת מבחינה משפטית.
משפט קצב התנהל יותר בתקשורת מאשר באולם המשפט – דבר שהפך את המשפט הטעון והתקדימי הזה לקרקס תקשורתי.
הקביעה של בית המשפט – שהיה למעשה איזון תקשורתי בין הצד של קצב לבין הצד האחר והתקשורת, היא קביעה לא נכונה ולא מאוזנת.
הנשיא קצב – טעה בגדול בראיון הטלוויזיוני הפרוע שלו, בו צעק, השתולל תוך ניסיון נואש להציג את גרסתו לפרשה ולהציל את כבודו האישי שנרמס בתקשורת.
לא זאת הדרך – להגיב ולשכנע בצדקתו.
צודקים הטוענים – כי נוכח המתקפה הפרועה שנוהלה נגד קצב – היו פרקליטיו ותומכיו חייבים להגיב. אבל גם להגיב צריך – לעשות בחכמה ובמידה. אך מה שעשה קצב באותה מסיבת עיתונאים – בניגוד לדעת פרקליטיו ויח"צניו, מבחינת היקף התוכן והזמן – פעל לרעתו, גם לפי התרשמות בית המשפט, כמשתקף בפסק הדין.
ניהול משפט בדלתיים סגורות:
הוא בדרך כלל בנסיבות יוצאות דופן. ברוב המקרים מדובר במשפטים הקשורים לביטחון המדינה, לשמירה על ביטחון עדים, קטינים, חסרי ישע ובמקרים חריגים גם על מתלוננות בעבירות מין.
במקרה של הנשיא קצב – מאחר והתקשורת עסקה בעדויות המתלוננות בהרחבה, ואחדות מהן אף הופיעו בטלוויזיה והתראיינו חופשית – ניתן היה לצפות לגמישות יתר, תוך מתן אפשרות לחלק מן העדויות לשמוע בדלתיים פתוחות לאמור: בדיון בפומבי.
התרשמות השופטים מהמתלוננות והעדים:
במשפטים, בהם פסק הדין מוכרע בעיקר ע"י התרשמות השופטים, להבדיל מקביעות עובדתיות, קשה לקבל בעיניים עצומות את החלטת השופטים, גם אם הן נעשות פה אחד.
להבדיל מקביעת עובדות – התרשמות היא פעולה סובייקטיבית, רגשית, מוסרית, המושפעת מעולמו של השופט, מוצאו, תרבותו ורוחב אופקיו התרבותיים.
לכן – יכולים השופטים להתרשם מהמתלוננות ומהעדים בצורה חד-משמעית ולהאמין לגרסתן, הגם שהן לא יצוקות, מקוטעות ומגומגמות, אך שופטים אחרים או מומחים, עורכי דין, או מושבעים מן היישוב יכולים להתרשם אחרת.
הגם שהשופטים הם מקצועיים – וכבר ראו עד או שניים בחייהם המשפטיים, עדיין לא הייתי סומך בצורה עיוורת על התרשמותם הבלעדית, כתורה מסיני או כאופציה יחידה.
הכרעת דין, אחידה, גורפת וחד-גרסתית – הגם שהיא פה אחד, היא חשודה בעיני.
לא מתקבל על הדעת – שמתוך שלל העדויות והגרסאות הישירות והנוגדות, בולטת רק אמת אחת. שלמות כזאת, ללא פקפוקים, ללא טעויות אנוש, ללא ספקות ולו מעטות, לא קיימת לדעתי במציאות. העובדה – היועץ המשפטי, פרקליט המדינה וצוותו – פקפקו ולא האמינו לחלק מהעדויות.
נניח שהנשיא קצב – משקר בגרסאותיו, כדברי בית המשפט, הרי יש חלקים שבהם אולי הוא צודק, ומספר עובדות נכונות. אולי יש עובדות אובייקטיביות שפועלות לטובתו, האם אין מקום לציין אותן ולהתייחס אליהן.
השפעת התקשורת על השופטים:
כבר נאמרו בעבר על נושא זה, לא מעט דעות על ידי שופטים עליונים ומחוזיים, אנשי מקצוע בתחום התקשורת ומתוך הקהילייה של המשפטנים.
אין כל ספק בדבר – לתקשורת המאסיבית, לפרסומים בכתב ובטלוויזיה, יש השפעה על השופטים, הגם שהם מקצועיים.
השופטים הם בני אדם – וטוב שכך. צריך להיות "אדם על", כדי לא להיות מושפע ישירות או בתת הכרה. אמרו זאת, שופטים עליונים (ביניהם השופט העליון חשין), אמרו זאת שופטים מחוזיים מנוסים (ביניהם נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, מיכה לינדנשטראוס, כיום מבקר המדינה ואחרים).
החוכמה בשיפוט – לשמוע, לקרוא את התקשורת, אך בכל זאת להיצמד לעובדות המקרה, לראיות שבתיק ולנסות בכל הכוח המקצועי להיות אובייקטיביים ולהחליט ע"ס מה שיש בתיק ומונח לפניו. זאת חכמת השפיטה על רגל אחת ושופט שמצליח בכך הוא מקצוען.
בפסק הדין מתייחס בית המשפט, לעדותה המרכזית של א' (ממשרד התחבורה), שלמרות שאינה רציפה, עקבית ואחידה, אלא הגיע בדירוג בטיפין טיפין, כאמינה במלואה, בשל הנסיבות ומצבה הנפשי וחברתי.
ובכן, אפשר להאמין לעד – שעדותו לא באה בשלמות אלא במקוטע – אבל קשה לי לקבל הנחת יסוד – שאישה בוגרת, נבונה, אמיצה, באה להתלונן על תקיפה מינית ואונס, ושוכחת לציין שהיה גם אונס נוסף מאוחר יותר בבית מלון – עליו מתלוננת בפעם אחרת במשטרה.
לא נראה לי, מתוך ניסיון עבר עשיר בתחום של 45 שנה, שאישה בוגרת שוכחת מקרה אונס ונזכרת בו אחר מספר חודשים. זה לא אומר שזה לא נכון – אבל מצפים מבית המפשט שיתייחס לסוגיה בזהירות, באיפוק, אולי קצת בספק, ודבר זה לא היה במקרה זה – ולא בא לביטוי בפסק הדין.
ההימור הגדול שנכשל:
הנשיא קצב, הימר בגדול, כשלא "חטף" את הסכם הטיעון שהוצע לו, זה היה הסכם המסרטים, הסכם חלומי לכל נאשם.
קצב שיחק פוקר עם הפרקליטות – היתה לו יד (קלפים) טובה מאד ובמקום להרוויח 100.000$ במקום, הוא הימר על מיליון דולר בקופה וירטואלית ו"אכל" אותה בגדול.
הסנגורים של קצב
עשו עבודה מקצועית משובחת לאורך כל הדרך.
הם הצליחו – בשלב א' – לשכנע את היועץ המשפטי, פרקליט המדינה וצוותו להציע "הסכם טיעון", מקל ונוח לקצב, אך הוא בטיפשותו, בגאוותו, בחוסר ידע מקצועי – הכשיל אותו.
חבל לדעתי – שהם לא איימו בהתפטרות מהתיק ואף עשו זאת בפועל – כאשר הוא טרפד את העסקה, למרות התחייבותם להגן אליו במיטב יכולתם.
היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה:
שני האישים האלה, שעמדו בראש המערכת התביעתית, נכשלו קשות בהתנהלותם המקצועית – כשהדגש הוא על היועץ מני מזוז. בין הצהרתיו הראשונות על התיק, הצהרותיו בפני בג"צ, ההסכם התמוה ועד לתוצאה הסופית – הזיגזוג וחוסר מקצועיות זועקים לשמיים.
אי לכך: השבחים שהרעיף עליו, פרקליט המדינה הנוכחי לדור – היו מגוחכים ולא במקום.
צוות התביעה בתיק קצב:
שבחים מקצועיים מגיעים לפרקליטה רונית עמיאל וצוות התביעה, שלקחו תיק, שעבר גלגולים והתפטרות והוציאו ממנו את המקסימום האפשרי מבחינה משפטית ועשו זאת בצורה מכובדת אמיצה ומיומנת.
שוויון בפני החוק:
מתברר, כשרוצים ואמיצים, אז גם שועים ורמי מעלה שווים בפני החוק ועקרון "בוזגלו" עדיין חי וקיים למרות שלא תמיד מקפידים להפעילו.
שורה תחתונה:
גם אם הנשיא קצב – זכה למשפט הוגן הוא התנהל באווירה לא הוגנת, בלי כל קשר לתוצאה, על כל השלכותיה.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
