אשם – שלא עולה להעיד בבית משפט
הגב' שולה זקן, המואשמת ביחד עם אולמרט, בשורה של עבירות, הצהירה שלא תעלה להעיד בבית משפט. לטענתה היא לא רוצה להיות עדת תביעה ויותר מכך כלי משחק בידי התביעה.
פרשנים זריזים – הכתירו את המהלך, כ"שכיבה על הגדר" למען אולמרט.
שלא תהיה אי הבנה – המהלך נועד קודם כל לנסות להציל אותה מהסבך הפלילי.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
סע' 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, אומר: "הימנעות נאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש סיוע". וראה בעניין זה גם את סע' 152 ב'.
מה שהסעיף אומר מעשית – כי נאשם שלא עולה להעיד, לא מוסר גרסתו לבית המשפט על האישומים, על עדויות התביעה, לא מוכן לעמוד לחקירה נגדית, מסכן את עצמו בהרשעה ובחיזוק ראיות התביעה מעצם הימנעותו, כלומר: עוזר לתביעה להרשיעו.
ואמנם, לתביעה נוח מאד שנאשם מסרב להעיד, שהרי אם בידיו ראיות, עובדות ומסמכים המצביעים על אשמתו של הנאשם, ההרשעה עקב הימנעות העדה נעשית לפעמים קלה יותר.
מה שהסעיף לא אומר ולא מספר שעדות נאשם, על דוכן העדים, לרבות חקירה נגדית, נמרצת וחכמה, יכולה לסבך אותו קשות ולחזק הרבה יותר את ראיות התביעה, מאשר הימנעות.
כאשר הנאשם וסנגוריו – חוששים שהעד לא יעמוד איתן בחקירה נגדית, או שראיות התביעה אינן ברורות דיין, או חד משמעויות מספיק, כדאי לפעמים להסתכן ולא להעיד. היו מקרים בעבר, שהתרגיל הצליח וחילץ את הנאשם, מסבך פלילי לא מבוטל.
הצהרתה של גב' שולה זקן – שלא תעיד, במשפט, לא צריכה לבלבל את הפרשנים. המהלך לא נועד להציל את אולמרט, או "לשכב על הגדר למענו", ולקחת על עצמה את עיקרי האשמות.
המהלך נועד – בראש וראשונה להציל את עצמה, ואם בעקיפין יעזור גם לאולמרט – מה טוב והיא תצא גדולה ונאמנה לו לאורך כל הדרך.
סנגורה של גב' שולה זקן – הוא עורך דין מנוסה שהיה תובע הרבה שנים, ולא היה עושה מהלך כה מסוכן, בלי לשקול היטב את כל השלכותיו, תוצאותיו ומניעיו.
עדותה של גב' זקן על דוכן העדים ובמיוחד חקירה נגדית נמרצת, מבוססת על מסמכים, עדויות וראיות אחרות, יכולה למוטט את קו הגנתה ולפגוע קשות גם בקו ההגנה של אולמרט.
לכן, מדובר בנקיטת צעד מסוכן מחושב.
המקרים בהם נאשמים מסרבים להעיד ולמסור גרסתם לבית המשפט, הם נדירים למדי. שהרי גרסת הנאשם, נמסרה לרוב בעדויות במשטרה, או בעימותים עם עדים והעדות בבית משפט, מאפשרת לנאשם לנסות לתקן את הרושם של העדויות במשטרה.
יתירה מכך – נאשם לאחר ששמע את כל עדויות התביעה, יש לו הזדמנות, לתקוף לתקן, להוסיף ולפרשן מטעמו, כדי להגן על עצמו.
הימנעות כאמור לעיל – יש בה סיכונים רבים, אך גם הימור מחושב, לפי שיקול דעתו וניסיונו של הסנגור. נחכה לראות – מה יחליט בית המשפט.
הערות והרהורים בענייני משפט ותקדימים:
1. פס"ד, ע"פ 8146/09 + ע"פ 8264/09 אלי אבוטבול נגד מדינת ישראל וערעור שכנגד שניתן בימים אלה ממש.
2. עיקרו של פסק הדין – שהוא חוזר ומחזק את ההלכה, שבית המשפט העליון, לא יתערב בממצאים של בית המשפט המחוזי בענייני עובדות ואמון עדים.
3. יחד עם זאת, העליון השאיר את הדלת פתוחה לרווחה, להתערבות מאסיבית ומהותית, במקרים אמנם נדירים, אבל בכל מקרה של טעויות משפטיות, בהסקת מסקנות, כאשר מדובר בממצאים המתבססים על ניסיון חיים, שכל ישר, סבירות או מממצאים מתוך ראיות בכתב, מסמכים או הקלטות.
4. עקרון ההלכה, עליו חזר העליון, בא כדי לשמר את יציבות ההלכה, את סופיות הדיון וכדי לא להפוך את בית המשפט העליון לערכאה דיונית נוספת, נוסח בית המשפט המחוזי.
5. להלכה זו, יש קשר ישיר לערעור של הנשיא קצב, בו נדרשת ע"י הסנגוריה התערבות מאסיבית ומהותית בממצאי בית המשפט המחוזי.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, שופט בבתי דין משמעתיים ופרשן משפטי בהווה.
