עבירות מין

איסור העסקת אדם שהורשע בעבירת מין במקומות עבודה מסוימים

החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים אוסר על העסקת עברייני מין במוסדות המכוונים למתן שרות לקטינים ועל אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית.

"עבריין מין" אליו נוגע החוק הוא אדם שהורשע בעבירת מין בהיותו בגיר, כלומר – מעל גיל 18.

החוק מתייחס לשורה של עבירות מין ובניהן: אונס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, מעשה מגוני בפומבי, יחסי מין בין מטפל בתחום הנפש למטופל, עבירות מין בתוך המשפחה ובידי אחראי על חסר ישע.

מהות האיסור

החוק קובע איסור על מעסיקים במוסדות מסוימים להעסיק עברייני מין בעבודה המאפשרת להיות בקשר כלשהו  עם קטינים או עם אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית.

המוסדות עליהם חל האיסור

מדובר במגוון של מוסדות, כגון: בית ספר בו לומדים קטינים, מרכזי תרבות נוער וספורט, גן חיות, גן שעשועים, מרפאות ובתי חולים לילדים, עסק העוסק בין השאר בארגון טיולים לקטינים או באבטחת קטינים וכיו"ב.

החוק אף חל על מקומות שבהם נמצאים בני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, כגון: מעון יום או מרכז טיפול, מרכז עבודה שיקומי, בית חולים ומרפאה כהגדרתם בחוק טיפול בחולי נפש וכיו"ב.

ובנוסף – "גוף אחר, שבין עיסוקיו מתן שירותי חונכות, הדרכה, הוראה, בידור או אבחון לקטינים או לבני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, טיפול בהם, השגחה עליהם או ליווי שלהם בהליכים משפטיים".

יודגש כי איסור ההעסקה כולל גם עיסוק בהתנדבות או עיסוק באמצעות חברת כוח אדם.

חובת מעסיק במוסד

טרם קבלת אדם לעבודה במוסד המפורט בחוק, על המעסיק לקבל אישור ממשטרת ישראל לפיו אין מניעה להעסיק את אותו אדם.

אישור מהמשטרה יינתן לפי בקשת האדם עצמו בתנאים הבאים:

1. האדם לא הורשע בעבירת מין המוזכרת בחוק
2. תקופת האיסור (20 שנה) חלפה
3. וועדת מומחים פטרה את האדם מהאיסור

וועדת מומחים

וועדה המוסמכת לפטור את "עבריין המין" מכל תקופת האיסור או מחלקה.

התנאים למתן פטור:

 ההגבלה השנייה מתייחסת, למשל, למקרה בו מתחלפים המנהלים של מוסד ומובא לידיעת המנהל החדש כי עבריין מין שהורשע מועסק כרגע במוסד. אומנם המנהל החדש לא קיבל את עבריין המין לעבודה אך עדיין הוא מחויב לא להמשיך להעסיקו.

החובה מוטלת על המעסיק, שהוא לפי העניין: מנהל מוסד (במידה ומדובר במוסד פרטי), תאגיד, או אחראי במשרד ממשלתי/רשות מקומית.

החוק מתייחס גם להעסקה של עבריין מין באמצעות קבלן כוח אדם. במקרה זה האחריות נותרת על המעסיק בפועל של עבריין המין.

מעסיק המפר את האיסור דינו קנס.

כן אוסר החוק על עבריין המין שהורשע לפי ההגדרה שלעיל לעסוק בעבודה במוסד. המפר את האיסור דינו מאסר שנה.

ההגבלות על ההעסקה ועל העיסוק חלות ממועד ההרשעה ועד 20 שנים לאחר שחרורו של העבריין מהמאסר.

המוסדות הכלולים במסגרת חוק זה הם מוסדות אשר שוהים בהם קטינים או אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית ובכללם:

• מוסדות חינוך כמו בתי ספר,פנימיות,תנועות נוער ומעון טיפולי או שיקומי לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית.
• עסקים המספקים שירותי נופש או הסעה לקטינים או לאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית.

בנוסף נכללים ברשימת המוסדות בתי כהגדרתם בחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991.

שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת יכול להחליט על מוסדות נוספים אשר החוק יחול לגביהם.

לאור האיסורים, טרם קבלת אדם לעבודה במוסד שכזה, על המעסיק לקבל אישור ממשטרת ישראל (האישור יינתן לפי בקשת האדם עצמו) כי אין מניעה להעסיק את אותו אדם. אישור המשטרה להעסקה יינתן כאשר:

1. הבגיר לא הורשע בעבירת מין לפי ההגדרה לעיל.
2. חלפו 20 שנה ממועד שחרור עבריין המין מהמאסר.
3. ועדת המומחים פטרה את הבגיר מההגבלות.

ועדת המומחים (שתכלול שופט בית משפט שלום כיו"ר הוועדה ושני מומחים לעניין דפוסי ההתנהגות של עברייני מין והטיפול בהם) מוסמכת לפטור את עבריין המין מכל תקופת האיסור או מחלקה. הוועדה תוכל להעניק פטור שכזה לעבריין מין אם שוכנעה כי הוא אינו מהווה סכנה לקטינים או לאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, לאחר שקיבלה הערכת מסוכנות (ראו הגדרה להלן- בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין).

הוועדה תיתן החלטתה לאחר שמיעת טיעוני המבקש ונציג היועץ המשפטי לממשלה.

ראוי לציין, כי חלק מהוראות החוק - אלו הנוגעות לאנשים בעלי מוגבלות שכלית או התפתחותית -נכנסו לתוקף בתאריך 1.4.2005, והן יחולו על בגיר שהורשע בעבירה בתוך חמש השנים שקדמו ליום זה.

חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, תשס"ה-2004

החוק נועד להגן על נפגעות עבירה ועל נפגעי עבירה מפני נזק העלול להיגרם להם מהיתקלות יומיומית ותדירה עם עבריין מין שפגע בהם, הרוצה להתגורר או לעבוד בקרבתם. היתקלות כזו, מעצם טיבה, מחייבת התמודדות נוספת של נפגעי העבירה עם העבריין ועם הפגיעה שחוו, ועלולה לגרום להם נזק נוסף ולפגוע בתפקודם.

על-כן, מציע החוק מנגנון שיאפשר להגביל את חזרתו של עבריין מין להתגורר או לעבוד בסביבת מקום המגורים או העבודה של נפגעת או נפגע, כל זאת מבלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עבריין המין.

עבריין מין על פי החוק הוא אדם אשר ביצע עבירת מין בהיותו בגיר (דהיינו, מעל גיל 18) והורשע בה , בבית משפט אזרחי או בבית דין צבאי. בהגדרה זו נכלל גם נאשם אשר בית המשפט קבע כי ביצע את העבירה אך הנאשם לא הורשע, ונאשם שעשה את העבירה בהיותו סובל ממחלת נפש.

הרחבת ההגדרה מעבר לדרישת ההרשעה מבוססת על ההכרה, כי מידת נזק שעלול להיגרם לנפגע העבירה כתוצאה מהיתקלות יומיומית בעבריין אינה קשורה לסוגיית ההרשעה אלא נגזרת מהשאלה האם הנאשם ביצע את העבירה אם לאו.

החוק מתייחס לעבירות המנויות בסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, ובכללן אינוס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי, יחסי מין בין מטפל ומטופל, עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע. בנוסף, החוק מתייחס לעבירת האינוס לפי חוק השיפוט הצבאי.

בית המשפט רשאי להטיל על עבריין מין מגבלות על עבודה או מגורים בקרבת מקום המגורים או העבודה של נפגע העבירה, לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים. התקופה ניתנת להארכה. בית המשפט יקבע את האיזור בו ייאסר על עבריין המין להתגורר או לעבוד, תוך שמירה ככל הניתן על סודיות מקום מגוריו או עבודתו של נפגע העבירה. בית המשפט רשאי לדרוש מתן ערובה כדי להבטיח את קיום המגבלות.

בית המשפט יטיל את ההגבלות כאשר הוא שוכנע כי לנפגע ייגרם נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יעבוד או יתגורר בסביבתו. במסגרת שיקוליו יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את הפגיעה בזכויותיו של עבריין המין.

על מנת להחליט אם לנפגע העבירה ייגרם נזק נפשי של ממש, רשאי בית המשפט למנות מומחה מטעמו אשר יעריך את מצבו של נפגע העבירה. נפגע העבירה יוכל להביע עמדתו לעניין מינוי המומחה.

בדיקתו של נפגע העבירה בידי מומחה טעונה, ככלל, הסכמה של הנפגע.

את ההגבלות יכולים לבקש מבית המשפט נפגע העבירה או אדם מטעמו שקיבל הרשאה בכתב מהנפגע, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או צבאי או פקיד סעד .

החוק מאפשר לגורמים שונים להגיש את הבקשה בשל ההכרה בכך שלעיתים הנפגע מצוי במצב של חולשה או נתון ללחצים המונעים ממנו או מאחר מטעמו להגיש את הבקשה.

ואולם, במקרים שהנפגע אינו יוזם הבקשה, והוא מבקש שלא לקיים את הדיון, בית המשפט יכול להחליט שלא לדון בבקשה. זאת, למשל, במקרה בו נפגע העבירה חושש שהדיון מחדש יציף את החוויות השליליות מן העבר.

על הדיון להתקיים מיד לאחר מתן גזר הדין, ואם גזר הדין הינו מאסר בפועל או שבית המשפט הורה על אשפוז, הדיון יתקיים לפני השחרור מהמאסר או מהאשפוז או סמוך לאחר השחרור מהאשפוז .

עם זאת, מנימוקים מיוחדים רשאי בית המשפט לקיים את הדיון בבקשה שהוגשה מאוחר יותר, ועד לשלושה חודשים מיום שחרורו של עבריין המין ממאסר בפועל או מהאשפוז.

הן עבריין המין והן מבקשי ההגבלות יכולים לערור על החלטה על הטלת הגבלות או על אי הטלתן. כן הם יכולים לבקש עיון חוזר במקרה שנתגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות.

החוק נכנס לתוקפו בתאריך 1.1.2005 , והוא חל על עברייני מין אשר בתאריך זה טרם ניתנה הכרעת דין בעניינם, או שטרם שוחררו ממאסר בפועל או שטרם שוחררו מאשפוז בהוראת בית המשפט.

חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006

מטרת החוק הינה הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות ע"י עברייני מין, באמצעות הערכת מסוכנות בשלבים הראשונים של ההליך המשפטי ובאמצעות תכנית פיקוח ומעקב. "הערכת מסוכנות" פירושה הערכת הסיכון הנשקף מאדם לחזור ולבצע עבירת מין, כולל המלצות לגבי הפיקוח והמעקב הדרושים. 

החוק קובע כי שר הבריאות ושר הרווחה ימנו מעריכי מסוכנות, שהם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים או קרימינולוגים קליניים שיעברו הכשרה מתאימה. מעריכי המסוכנות יגישו מסקנותיהם לבתי המשפט, לנשיא, לשרים ולוועדות שונות הקובעות את אופן הטיפול בעברייני מין לעניין קיצור מאסר, חנינה וכדומה. גופים אלו לא יוכלו להגיע למסקנה לגבי הנושאים הנוגעים לעברייני מין המפורטים בחוק מבלי להיוועץ בהערכת מסוכנות עדכנית.

בנוסף, יוקמו ועדות פיקוח אשר יפקחו ויעקבו אחר עברייני מין, ימליצו לבתי המשפט על אופן הפיקוח הרצוי לאור הערכת המסוכנות, ינהלו מרשם ויקיימו קשר רציף עם עברייני מין הנתונים לפיקוח ועוד. החוק מפרט את המגבלות השונות שניתן להטיל על עבריין מין הנתון לפיקוח - מגבלה על צריכת משקאות משכרים וסמים, מגבלה על נהיגה בכלי רכב, מגבלה על התחברות עם קטינים ועוד.

עונש המקסימום על הפרת צו הפיקוח יעמוד על שנתיים. 

חוק חילוט רווחים מפרסומים שעניינם עבירות, תשס"ה-2005

חוק זה נועד למנוע מצב בו עבריין שהורשע בעבירה ייהנה מפירות העבירה וירוויח מפרסום שעניינו העבירה שביצע. החוק קובע, כי בית משפט יכול להורות, לפי בקשה של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, על חילוטם של רווחי עבירה, כולם או חלקם. בקבלת ההחלטה ישקול בית המשפט, בין היתר, את קיומו של ערך חינוכי או שיקומי לפרסום, ואת מידת ההשפעה של הפרסום על נפגע העבירה.

ככלל, יש ליידע את נפגעת העבירה או נפגע העבירה על הגשת הבקשה. לנפגע העבירה זכות להביע עמדתו בעניין לפני בית המשפט.

במקרה בו הורה בית המשפט על חילוט ויש פסק דין לפיצוי נפגע העבירה שלא מומש לגמרי, יופחת, ככלל, הסכום שלא מומש מהסכום שיש לחלט ויועבר לנפגע העבירה.

החוק חל על עבירות שעונשן המקסימלי שבע שנים ואינו מתייחס דווקא לעבירות מין.

יש לציין, כי החוק, חל על רווחי עבירה שהופקו מפרסום שנעשה לאחר שהחוק נכנס לתוקף, דהיינו לאחר 3.4.2005.