פירוק חברה

חיסול חברה ומחיקת חובותיה בגין אגרה שנתית

בראשית הדברים יודגש כי, מאחר וחברה הינה אישיות משפטית מלאכותית המתקיימת מכוח החוק בלבד, כך גם תהליך פירוקה עד לחיסולה הסופי יבוצע במסגרת ההוראות הקיימות בחוק, בעל התפקיד האמון על חיסול החברה קרוי "מפרק" מרגע מינויו, משתלט המפרק על החברה עד לחיסולה הסופי.     

בימים אלה פתח רשם החברות במבצע של הטלת עיצום כספי (קנס) כנגד חברות שלא שילמו את האגרות השנתיות ואגב כך הפרו את חוק החברות התשנ"ט – 1999.

לקריאת העלון שהפיץ רשם החברות

הקדמה

תופעה שכיחה במחוזותינו הינה החזקה במניות של חברה, אשר הוקמה לפני שנים מספר לצורך או, לעניין מסוים, אשר חלף מן העולם. אולם, בעלי המניות מעולם לא טרחו להביא את החברה לחיסולה הסופי ובמקרה הקיצוני אף שכחו מקיומה.

סיטואציה זו יוצרת מצב אבסורדי, מאחר ובין היתר התאגדות במסגרת של חברה בע"מ (בעירבון מוגבל) בתכליתה, נועדה כדי להפיק רווח וזאת מבלי לסכן את ההון העצמי של בעלי המניות. אולם, בנסיבות אלה לא רק שהחברה אינה מפיקה רווחים, אלא ההפך הגמור הוא הנכון. בהתאם להוראות החוק, כל חברה הרשומה בישראל מחויבת מידי שנה בשנה, בין השאר, בתשלום בגין אגרת חברות (כ – 1360 ₪ לשנה). משמע – החברה מחויבת בתשלום אגרות שנתיות, אף אם הינה מוגדרת כחברה שאינה פעילה וכל זמן שהחברה לא חוסלה באופן סופי כנדרש על פי הדין, ממשיכה היא לצבור חובות בגין אי תשלום אגרות שנתיות ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. חובות אלו עלולים להצטבר עד כדי אלפי שקלים, וכן עלולים לעבור במישרין לבעלי המניות או למי שכיהן בזמן ההפרה כדירקטור בחברה מפרת חוק (ראוי לציין כי האמור לעיל נוגד את רעיון האישיות המשפטית הנפרדת). במצב דברים זה לא רק שאין הצדקה להמשך קיומה של החברה, אלא שהמשך קיומה ללא כל תוכן כלכלי כרוך בחיוב בעיצומים כספיים (קנס) ובהטלת סנקציות משפטיות. כדי להימנע מפוזיציה זו, יש לנקוט בהליך משפטי הקרוי פירוק מרצון משמעותו, חיסול החברה על ידי בעלי המניות. נוהל זה לא רק עוצר את רצף חיובי האגרה, אלא אף מעורר את האפשרות לקבל פטור בגין חובות וקנסות העבר בשל אגרות שנתיות שלא שולמו – בכפוף לעמידה בתנאים מסויימים.   

יודגש כי, קיימים מספר דרכים לחיסולה של חברה על פי פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג – 1983, כדלקמן: פירוק מרצון על ידי בעלי המניות או פירוק מרצון על ידי נושי החברה,  פירוק על ידי בית משפט ופירוק מרצון בפיקוח בית משפט,. במאמר זה נסקור את נוהל פירוק מרצון על ידי בעלי המניות שהינה הדרך הקלה והמהירה ביותר לפירוק החברה וחסימת המשך חיובי אגרות והטלת קנסות.

"אישיות משפטית" –  ראשית יש להבחין בין אישיות משפטית טבעית, כגון: אדם, כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לעדתו ועד ליום מותו (סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - תשכ"ב – 1962), לבין אישיות משפטית מלאכותית שהדין יוצר אותן, כגון: עמותה, מדינה, חברה. סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט – 1999, קובע

"חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד"

במילים אחרות – כאשר קבוצה של אנשים פועלים ביחד נוצר תאגיד – יצור חדש, בעל זהות נפרדת מהחברים בו, כגון: שם, מספר חברה פרטית, כתובת והכי חשוב הוא יכול לתבוע ולהיתבע בנפרד מהחברים שיצרו אותו. אולם, עם זאת, יצור זה עדיין מוגבל במידה מסוימת, למשל: אינו יכול למות או לשבת בכלא וכו'.      

"בהתאם להראות החוק" – סעיף 9 (ב) לחוק החברות התשנ"ט -1999, קובע: "חברה תשלם בכל שנה אגרה שנתית" שיעור האגרה נקבע בתקנות והוא מתעדכן מדי מעת לעת בהתאם לשינויי המדד. לפיכך, בסוף השנה הקלנדארית, שולח הרשם, דרישה לתשלום אגרה לכתובתה הרשומה של החברה. אולם, בעלי המניות, מסיבות שונות, אינם ששים למלא אחר חובות החברה לשלם כאמור אגרה שנתית.

יוער כי בעבר (טרם כניסת חוק החברות לתוקף) הייתה בסמכותו של רשם החברות, להורות על מחיקת חברה לא פעילה לאחר 5 שנים בהן לא שילמו אגרה שנתית. אולם, עם כניסת חוק החברות לתוקף (1 בפברואר 2000), בוטלה סמכות זו. כתוצאה מכך, כיום ישנן בפנקס החברות אלפי חברות שהפסיקו את פעילותן או, כאלה שמעולם לא היו פעילות, הממשיכות לצבור חובות בגין אי תשלום אגרה שנתית. יובהר – כי בעידן זה ניתן למחוק חברה, אך ורק במסלולים המנויים בחוק החברות כפי שצוין לעיל.

"חברה מפרת חוק" – תיקון מספר 10 לחוק החברות, התשנ"ט -1999.

תיקון מספר 10 לחוק החברות נכנס לתוקפו בינואר 2010. בתיקון ניתנו לרשם החברות סמכויות אכיפה נוספות, על מנת להבטיח שכל החברות בישראל ימלאו אחר חובותיהן הן לעניין חובת תשלום אגרה שנתית החלה על כל החברות (פרטיות, ציבוריות וחוץ) והן לעניין הגשת הדוח השנתי. חברה אשר לא תמלא אחר אחת מהחובות הנזכרות לעיל, תוכרז כחברה מפרת חוק והדבר יצוין במרשמי רשם החברות.

ההכרזה על חברה כחברה מפרת חוק, משמעה הפעלת הסנקציות המנויות בסעיף 362 א' לחוק כנגד החברה, החל מיום ההכרזה. מעמד החברה כחברה מפרת חוק יופיע בנסח החברה וכן במידע הבסיסי שלה המפורסם באתר רשות התאגידים. ביטול ההתראה או הרישום כחברה מפרה יעשה לאחר תיקון ההפרות ולפי העניין תמחק ההתראה או הרישום וכל ההגבלות שחלו יבוטלו באופן מיידי.

הסנקציות שינקטו כלפי חברה מפרת חוק:

1. לא ירשמו שיעבודים על נכסי החברה;
2. לא ירשמו שיעבודים לטובת החברה ולא ירשם משכון לטובת החברה אצל רשם המשכונות;
3. החברה לא תוכל לשנות את שמה או את מטרותיה;
4. לגבי הפרות משנת 2009 ואילך – לא יוכלו להקים ולרשום חברה חדשה החברה המפרה, בעל השליטה בה במועד רישום ההתראה או במועד הגשת הבקשה לרישום חברה חדשה וכן דירקטור שהוטל עליו עיצום כספי בשל ההפרה.
5. עיצומים כספיים והליכי גביה – הרשם רשאי להטיל על חברה עיצום כספי ששיעורו כיום הינו כ-7,300 ש"ח, בגין כל הפרה. כמו כן, ניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרה מתמשכת בשל אי הגשת דוח שנתי, לכל יום בו נמשכת ההפרה, עד לסכום מקסימאלי של 250,000 ש"ח. אם העיצום הכספי לא שולם במועדו על – ידי החברה, רשאי הרשם לדרוש תשלומו מדירקטור של החברה. כמו כן, ניתן לנקוט בהליכים לפי פקודת המיסים (גביה), כדי לגבות חובות אגרה  שנתיות ועיצומים כספיים.

תהליך ההתראה ורישום החברה כחברה מפרת חוק.

"במרשמי רשם החברות" – רישום חברה מפרת חוק – לחברה יינתנו 30 ימים ממועד רישום ההתראה במרשמי החברות לתיקון ההפרה ובאם לא תתוקן ההפרה בפרק הזמו הנזכר תהפוך ההתראה לרישום החברה כחברה מפרת חוק על כל המשתמע מכך ללא כל הודעה נוספת.  

"התראה" – בשלב הראשון תרשם התראה לחברה במרשמי החברות הפתוח לציבור ותשלח לחברה הודעה בדבר רישום ההתראה, פירוט ההפרות שבגינן נרשמה ההתראה על היותה של החברה מועמדת להכרזה כחברה מפרת חוק.    

"פירוק מרצון" הינו הליך האורך מספר חודשים, עד לקבלת אישור סופי על חיסול החברה.  ההליך מורכב מסדרת פעולות פרוצדוראליות ומשפטיות, החל מתצהיר כושר פירעון, כינוס ישיבות, מינוי מפרק לחברה, וכלה פרסומים ברשומות.

פירוק מרצון יכול להתבצע באחת הדרכים המנויות להלן:

1. תמה התקופה לקיומה או שאירע דבר שבהתקיימו צריכה החברה להתחסל הכול כפי שנקבע בתקנון החברה;
2. נתקבלה החלטה מיוחדת להתפרק מרצון;
3. בהחלטה שלא מן המניין, החליטה החברה שאין היא יכולה להמשיך בעיסוקה בשל חובותיה ולכן עליה להתפרק;

פקודת החברות קובעת שני מסלולים אפשריים לפירוק מרצון:

1. דרך סעיף 323 לפקודת החברות – פירוק מרצון על ידי נושים בהתאם ליכולת הסולבנטיות של החברה;
2. דרך סעיף 322 לפקודת החברות – פירוק מרצון על ידי בעלי המניות הליך זה יתבצע אך ורק בהנחה שהחברה אינה במצב של חדלת פירעון. כלומר – שהחברה מסוגלת לפרוע את חובותיה תוך שנה מיום ההחלטה באסיפה הכללית;

 "לקבל פטור" – כאמור, החובה בתשלום אגרה שנתית מבוססת בחוק החברות ובתקנות. אך, אף על פי כן, סעיף 5א (א) לתקנות החברות (אגרות) התשס"א – 2001. מעניק פטור בגין האגרות השנתיות בהתקיים מספר תנאים.

ראשית וחשוב ביותר מחיקת החוב בגין אגרה שנתית שלא שולמה אינה אפשרית, אלא לאחר הגשת הדוח הסופי של המפרק לרשם החברות.

שנית, על מנת שהחברה תהא זכאית לקבל את הפטור המיוחל, על המפרק לציין בדוח הסופי בצורה הברורה ביותר, כי החברה זכאית לפטור מתשלום אגרות שנתיות בהתאם לקבוע בתקנות וכן להמציא את האישורים הבאים (מקור בלבד):   

1.      אישור מנציבות מס הכנסה – המעיד כי, החברה סגרה את התיק במס הכנסה (בציון מועד הסגירה) או מעולם לא פתחה תיק. במידה והתיק טרם נסגר, יש להמציא אישור מאת רואה חשבון מבקר המעיד על מועד הפסקת הפעילות בצירוף העתק מן הדוחות שנשלוח למס הכנסה – האישור יתייחס לכל שנת מס בה החברה מבקשת פטור מאגרה שנתית.

 לדוגמת אישור מנציבות מס הכנסה   

2.      אישור מרשויות מע"מ – המעיד כי רישומה של החברה בוטל או אישור המעיד כי החברה מעולם לא נרשמה כחייב במע"מ.

לדוגמת אישור מרשויות מע"מ

אישורים כאמור יינתנו לגבי התקופה של שבע שנים לפני מועד הנפקת האישור.

3.      תצהירי הדירקטורים – בו הדירקטורים מצהירים את התאריך בו החברה הפסיקה את פעילותיה העסקיות וכי אינה מנהלת חשבונות בנק.  

לדוגמת תצהיר אי פעילות

למותר לצין, בהתאם לתקנה 5ג לתקנות, הפטור הנזכר יחול רק לגבי חובות שטרם שולמו. משמע – אילו שולם חוב בעבור שנה מסוימת ולפי הנוהל אותה שנה זכאית לפטור – לא יתקבל החזר כספי.  

"שלבי פירוק מרצון על ידי בעלי המניות ותכליתו"

זהו הליך חוץ שיפוטי ורצוני המתבצע על פי החלטת החברה ובניהולה וללא התערבותו של בית המשפט. הליך זה יתבצע כאשר החברה הינה בעלת כושר פירעון ומשיקוליה היא החליטה להפסיק מלהתקיים. מפרק החברה מתמנה על ידי בעלי המניות ופועל תחת פיקוחם. מועד תחילת הפירוק הינו מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית.    

1.      הכנת תצהיר כושר פירעון – הינו למעשה הצהרה של החברה כי הינה יכולה לפרוע את כל חובותיה תוך 12 חודשים מתחילת הפירוק. על התצהיר להיות חתום על – ידי רוב הדירקטורים או רובם. במקרה ומדובר בחברה בה שני דירקטורים בלבד, יש דרישה בתצהיר מטעם שניהם. על התצהיר להיות ערוך בהתאם לפקודת הראיות. דהינו, חתום בפני עורך דין ולאחר שהדירקטורים הוזהרו כי, עליהם להצהיר את האמת, אחרת יהיו צפויים לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשו כן. את התצהירים יש לשלוח לרשם החברות, בשעה שייאספו התצהירים, ירשום הרשם את החברה בסטאטוס של חברה "לקראת פירוק". יובהר כי, יש לשלוח את התצהירים טרם משלוח ההזמנה לאסיפה הכללית של בעלי המניות, אשר במסגרתה יוחלט על פירוק החברה.

לדוגמת תצהיר כושר פירעון

2.      לאחר קבלת אישור מהרשם כי נתקבל תצהיר כושר הפירעון, תשלח החברה הזמנה לאסיפה הכללית של בעלי המניות, אשר במסגרתה יוצע לפרק את החברה. מועד כינוס האסיפה יהיה לפחות לאחר 21 ימים מיום משלוח ההודעה על כינוס האסיפה, אלא אם כן, ויתרה על כך החברה ובכפוף להוראות התקנון. על החלטות האסיפה הכללית להיתמך בפרוטוקול שיכלול את תאריך ההחלטה ובו יפורט אודות ההחלטה להתפרק וזהות המפרק. 

לדוגמת אישור קבלת תצהיר כושר פירעון

3.      על מפרק החברה להמציא תוך 21 ימים לרשם החברות, את הפרוטוקול והודעה בדבר מינויו וכן את הסכמתו לשמש כמפרק לחברה בצירוף פרטיו. במקביל יש לפרסם ברשומות (עיתון רשמי) את החלטת החברה בדבר פירוקה ואת זהות המפרק, הפרסום כרוך בעלות. לאחר מכן, המפרק יפעל לכינוס נכסי החברה וסילוק חובותיה.

לדוגמה בדבר הודעה על פירוק מרצון ומינוי מפרק

לדוגמת פרסום ברשומות  

4.      בשלב הבא על המפרק לערוך אסיפה סופית המלוות בפרוטוקול בציון תאריך. על האסיפה הסופית להיות מפורסמת ברשומות כחודשיים טרם התקיימותה (בפרסום יצוין: היכן תתקיים האסיפה, באיזה שעה והנושאים שידונו). באסיפה הסופית יציג המפרק את הדוח סופי המעיד כיצד התנהל הליך הפירוק ומה נעשה בנכסי החברה.

לדוגמת האסיפה הסופית  

לדוגמת הפרסום ברשומות בגין האסיפה הסופית

5.      בהמשך לכך, ישלח המפרק לרשם החברות פרוטוקול האסיפה הסופית בצירוף הדוח הסופי ותוך פרק זמן של כשלושה חודשים תחשב החברה כמחוסלת.

"שלבי פירוק מרצון על ידי נושי החברה" – כאשר החברה במצב של חדלות פירעון

1. כינוס שתי אסיפות נפרדות (נושים ואסיפה כללית). 
2. פרסום אסיפת הנושים ברשומות ובעיתון נפוץ, לפחות שלושה שבועת טרם קיום האסיפה. באסיפה יגיש הדירקטוריון דוח לנושים, בנוגע למצב עסקי החברה וסך חובותיה.
3. מסירת הודעת לרשם החברות על ידי החברה או המפרק בהתאם לפקודת החברות.

"שלבי פירוק חברה על ידי בית משפט ותכליתו"

מטרתו של הליך זה, הינה גביה אפקטיבית ומרוכזת של חובות החברה,  בפיקוח בית משפט. כלומר – במקום שכל נושה ונושה יפעל לבדו, יפעלו כל הנושים יחדיו כנגד החברה בבית המשפט באמצעות מפרק. תפקידו של המפרק במקרה זה – למכור את כל נכסי החברה ולפרוע את חובותיה באמצעות התמורה שתתקבל.

1. הגשת הבקשה לפירוק בבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עיסוקיה העיקרי (לרוב על ידי הנושים, כאשר החברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה), בהתאם לעילות המוגדרות בפקודת החברות. הכונס הרשמי מתמנה כמפרק זמני עד למינוי מפרק קבוע. הבקשה יכולה להיות מוגשת על ידי מספר גורמים: נושה, משתתף, רשם החברות, החברה עצמה וכו'.
2. פרסום הבקשה ברשומות ובעיתון יומי נפוץ אודות מתן צו הפירוק.
3. כינוס אסיפת נושים.
4. המפרק מכנס את נכסי החברה, ממש את נכסיה ומחלק את התמורה לנושים
5. מתן צו מבית המשפט על סיום הליכי הפירוק ושחרור המפרק מתפקידו.

"שלבי פירוק מרצון בפיקוח בית משפט ותכליתו"

הליך זה ראשיתו כפירוק מרצון על ידי בעלי המניות, אך במהלכו מוגשת עתירה על ידי נושי החברה למתן צו פיקוח על ידי בית המשפט. לפיכך, בית המשפט יהא רשאי למנות מפרק נוסף מטעמו.