האם ניתוח שאינו משיג את התוצאות המצופות ניתן להגדרה כניתוח כושל? האם ניתוח שלאחריו עולה הצורך בניתוח מתקן הופך את הניתוח הראשון לרשלני? האם שלושה ניתוחים מתקנים יוצרים חשד של רשלנות רפואית? ומה לגבי חמישה?
במקרה שאסקור מדובר על בחורה כבת 25 המתנשאת לגובה של 1.70 מ', אשר סבלה שנים רבות מהשמנת יתר ובמשקל השיא שלה שקלה 145 ק"ג, כאשר ניתוח קיצור הקיבה אותו ביצעה חייב אותה לעבור מעל ל-10 פרוצדורות כירורגיות מתקנות בתקופה של 5 שנים.
מאחר ונואשה מניסיון לרזות בעזרת דיאטות, החליטה האישה לבצע ניתוח קיצור קיבה. את הניתוח הוחלט לבצע בעזרת טבעת מתכווננת – "טבעת שבדית". הטבעת מקיפה חלק מהקיבה ובעת שהטבעת מנופחת, פחות אוכל יכול לעבור לתוך הקיבה.
מדובר במתקן דמוי טבעת אשר עליו מותקן "פורט" שבאמצעותו ניתן לשלוט בקצב הירידה במשקל. מילוי הפורט בנוזל (על ידי הזרקה לתוך פיית הפורט הנמצא מחוץ לגוף), מנפח את הטבעת ומצר את מעבר האוכל דרך הטבעת ולקיבה.
לאחר הניתוח התהפכה הטבעת מספר פעמים (באופן שאינו מאפשר את ניפוח או ריקון הטבעת), דבר שביטל את השפעת הניתוח. בכל אחד מאותם מקרים נאלצה האישה להתאשפז למשך יום לשם ביצוע פרוצדורה כירורגית שכללה פתיחת הגוף באזור הצלקת (ובאופן מובן גם הגדלתה וכיעורה).
בשל הפרוצדורות הניתוחיות הרבות נאלצה האישה אף לעבור ניתוח בקע שהינו סיכון ידוע במקומות שנותחו פעמים רבות.
בכל משך הזמן האמור, לא יכלה האישה לעבוד מאחר ומצבה חייב אותה לטיפולים וביקורים שבועיים בבית החולים, דבר שלא אפשר לה להתפרנס, והיא נשארה לגור בבית עם הוריה. כמובן שבזמן זה נמנעה כליל מניסיון לפגוש בן זוג, מאחר וחששה לחשוף את גופה המצולק בפני בן זוג.
כ-6 שנים לאחר הניתוח, הגשנו בשם האישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה על נזקיה וסבלה כתוצאה מהניתוח הכושל. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה חוות דעת מאת מומחית לכירורגיה כללית וניתוחי השמנת יתר, מנתחת בכירה באחד מבתי החולים במרכז הארץ.
בשל מצבה של האישה קבעה המומחית כי בעקבות הניתוח נותרו לאישה מספר סעיפי ליקוי המקנים לה נכות משוקללת בגובה 42%, כמחציתם בשל צלקות רבות ומכערות המעטרות את בטנה של האישה.
לאור הגשת התביעה הוגש מטעם הנתבעת כתב הגנה וחוות דעת סותרת אשר הייתה סבורה שהניתוח נעשה בצורה סבירה וכי הניתוחים שבאו בעקבותיו הינם "סיכון סביר".
לאחר הגשת חוות הדעת הסכימו הנתבעים להצעתו לנהל משא ומתן לשם סיום התיק בפשרה, על אף התנגדותו הנחרצת של השופט שלא סבר שמשא ומתן יכול לצלוח במקום בין הצדדים קיים פער עצום לעניין קיום הרשלנות והנזק הנטען.
פרט פיקנטי קטן אותו לא ידע השופט הוא שלשני הצדדים המייצגים "היסטוריה" אישית של מאבקים ביניהם.
(המפגש האחרון היה לעניין רשלנות רפואית שהובילה לפטירה של תינוק בן יום כחלק מהתרשלות הצוות המיילד. מאחר והיה מדובר במשפחה קשת יום שאינה יכולה לממן עלות חוות הדעת ניסינו להציע פשרה לשם סיום התיק.
בשל הנזק סברנו שיש לפצות בסכות כולל של 200,000 ₪ ואילו מהצד השני התעקשו המייצגים כי אין לשלם יותר מ-50,000 ₪, ומשכך שכנעו את מרשתם שאין להתפשר, מאחר ולא קיים שום סיכון בתיק.
לאחר כשנה וחצי שבמהלכם הוגשו חוות דעת רבות פסק בית המשפט המחוזי על סכום פיצוי של 1.05 מיליון ₪. לאחר מכן הוגש ערעור מטעם המפסידים לבית המשפט העליון לעניין חבותם וכן הפיצוי שנפסק, כשלאחריו התובעים הגישו אף הם ערעור מטעמם על גודל הפיצוי שנפסק. לפני כחודש נידון העניין בבית המשפט העליון לאחר הגשת סיכומים בכתב ובע"פ מטעם הצדדים. טרם התקבל פסק דין עד לכתיבת המאמר).
מצוידים בידע זה, המהווה את היתרון האישי היחסי של עורך דין טוב, הצלחנו לדחוף את הנתבעים להגשת תחשיבים, כאשר תחשיב התובעת עומד על סכום של 1.4 מיליון ₪ (לפני קיזוז כספים מהביטוח הלאומי כגון הבטחת הכנסה ששולמה לאישה בשנים בהם לא עבדה – כ-160,000 ₪).
הנתבעת העדיפה שלא להציג תחשיב נגדי מטעמה אלא לנהל משא ומתן טלפוני, שכלל מספר שיחות וכן התכתבויות, שלאחריו הוסכם על סכום אותו תעביר הנתבעת לחברת הביטוח עם המלצה לקבל את הפשרה.
כעת ממתינים הצדדים לתשובת המבוטחת לעניין הפשרה שתינתן, לכאן או לכאן, תוך 45 ימים. באם לא תצלח הפשרה, סוכם כי הצדדים יפנו למגשר, טרם יחזרו לנהל את התיק בבית המשפט.
עם סיום התיק יפורסם עדכון על סיומו.
שי וקנין
עורך דין (רשלנות רפואית ונזקי גוף)
הערה1: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
הערה2: מדובר במקרה אמיתי המנוהל בימים אלו על ידי כותב המאמר בבית משפט השלום בנצרת.
