כמה מילים על שיקוף והדהוד !
"לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה".
(נתן זך)
בחיים ישנם ניגונים רבים.
הפעם אני מעוניין להתייחס אל המילוליים שבהם. אל ניגונים ממשפחת השיקוף הבינאישי.
למדתי כי שלושה סוגים של שיקוף – מאוד מסייעים למתאמן המצוי בקושי:
שיקוף מילולי, שיקוף רעיוני ושיקוף רגשי.
כשאנו משקפים מילולית – אנו מאמצים גישה של תייר (נטול עמדות) במחוזותיו של בן שיחנו וחוזרים על דבריו (תוך הקפדה על האינטונציה, הרוח והאנרגיה שבהם).
שיקוף כזה מסייע מאוד ליצור חיבור קרוב עם המתאמן. מאפשר להתכוונן לתדרים, לדקויות ולכוונותיו הגלויות והסמויות; ובעיקר מסייע לו להבהיר לעצמו ולגלות מחדש - היכן הוא ממוקם כעת ומה הוא משדר.
לרוב – בעקבות שיקוף שכזה המתאמן חווה מפגש קרוב, אינטימי ומרגש עם עצמו.
נוצרת אצלו בהירות ופעמים רבות גם נינוחות שמורגשת בהבעות פניו (ולעיתים אף באופן ישיבתו ובטונוס שריריו).
לעיתים בעקבות השיקוף המבהיר – המתאמן ירצה לעדכן או לעדן את דבריו – אחרי שהתאפשר לו לפגוש אותם ואת עצמו מחדש.
שיקוף רעיוני – מסייע לנו פעמים רבות ליצור סדר בבלגאן. לאפשר למתאמן לקחת לרגע אוויר לנשימה. לעצור להתבונן ולקלוט את שעובר עליו.
בשיקוף שכזה – נאמר למתאמן (הארכני לעיתים, חסר המיקוד, או השופע מאוד) מהם עיקרי הרעיונות או המסרים המרכזיים אותם שהוא מעלה כאן בדקות האחרונות.
יתכן כי דברינו יחלו במילים: "אם כך תמצית כוונותיך היא...."; או "עיקרי הדילמה שאתה מעלה היא מצד אחד... ומן הצד השני... ואתה מתלבט בין הדברים המונחים אצלך על כף המאזנים".
שיקוף זה מתאים יותר למצבים בהם המתאמן מדבר ברצף, כשלא נוח ולא רצוי לקטוע אותו וכשהוא מרגיש כי מיצה את דבריו והוא מעביר את המיקרופון (וגם את ההקשבה שלו) אל בן שיחו.
שיקוף רגשי - מאפשר למתאמן לקבל במינימום זמן - מקסימום הד.
בדומה לשיקוף המילולי, הוא מסייע למתאמן לגלות מחדש מה שהכי מדויק לו ועבורו.
לעיתים – בעיקר כשהדברים מורכבים יותר למתאמן (או לבן שיחנו), נראה כי יש צורך במשהו נוגע יותר. משהו שמשלב אמפתיה ביחד עם שיקוף רגשי של החוויה בה שרוי המתאמן;משהו שמכוון ללב ולנשמה שנוכחת כעת ובעצם היא זו שמדברת עתה.
במצב שכזה הקשיים והכאבים של המתאמן – הם שזקוקים לתשומת לב, לליטוף ולשיקוף רגשי.
יתכן כי בשיקוף שכזה ניתן לגיטימציה לחוויות המתאמן, ולמשל נאמר לו - כי מאוד קשה להיות במקום בו הוא מצוי וכי בודאי זו חוויה מאוד מבלבלת עבורו.
אם נראה כי המתאמן לוגם בצמא את דברינו – יתכן כי נרחיב לגבי התמונה החווייתית רגשית שאנו מזהים.
יתכן כי נציין שניתן לחוש בדבריו את המערבולת בה הוא שרוי, ואולי גם את האופן בו הוא מרגיש קרוע מבפנים - בין כמיהתו העזה - מצד אחד להתמסרות ולפיתוח קריירה מצליחה, לבין אהבתו העזה מן הצד השני לחברתו -הלוחצת עליו להתחייב ולהקים משפחה כבר עתה.
אולי אף נוסיף - כי מזווית הראיה שלנו הוא נראה מטלטל בין שתי כמיהותיו, מרגיש מותש ומתקשה מאוד לקבל החלטה במצב זה.
ניסיוני מלמד אותי כי כשלמתאמן יוצא להאזין למנגינת ליבו – משהו בו הופך לצלול ולזורם יותר .
החוויות הגועשות בתוכו נרגעות מעט ומתאפשר לו לחוות מפגש הרמוני יותר עם עצמו ועם הסובבים אותו.
לרוב הוא גם מוקיר תודה גדולה – למי שאפשר לו להמיר קושי, בדידות ותקיעות ב- בהירות, הרמוניה וקלילות.
אני מאחל לכולנו רגעים מאירים, ניגונים מחוללי חיים ומפגשים של קרבה.
להתראות בשמחות רבות,
בני
