עמית שלום, אני מנהל בחברת תקשורת. לא מזמן נודע לי שאחד המנהלים שמתחתי, לוקח תרופות נגד דיכאון. אחד העובדים ראה את חפיסת הכדורים מציצה מהתיק שלו, וספר לי. אחרי התלבטות לקחתי את המנהל לשיחה והתברר לי שזה נכון. למעשה, לפי החוזה שלו הוא חייב לדווח על שינוי במצבו הבריאותי, ככה שלא הייתה לו ברירה.
בקרוב היחידה שלו אמורה להתחיל פרויקט גדול, ואני חושש שהוא לא יעמוד במשימה.
מניסיוני עם אנשים מדוכאים, אני יודע שהתפקוד שלהם נפגע. הם פסיביים, אין להם יוזמה, ובטח שלא שמחת חיים ואנרגיה. אני צריך מישהו שיוביל את הצוות, שיהיה המנוע של העובדים. בנוסף, אני מצפה ממנהל, שידע גם להיות קשוב להם ולצרכים שלהם. כמו שזכור לי, אנשים מדוכאים עסוקים בעיקר בעצמם, וקשה להם מאוד לטפל באחרים ולדאוג להם. כרגע נראה שהמנהל הזה חסר תועלת בשבילי, ואני מתלבט האם לפטר אותו, או להעביר אותו תפקיד. אורן
אורן שלום, האם אנשים שנמצאים בדיכאון עובדים פחות טוב? דיכאון הוא מצב נפשי לא פשוט שחלק מהמאפיינים שלו הם:חוסר כוחות, תחושות עצב ואדישות , חוסר חשק והנאה, ובעיות בשינה ובאכילה. במקרים קיצוניים הוא מביא אנשים להישאר במיטה ללא כוח לקום בבוקר, ואף לאובדנות. אבל יש רמות שונות של דיכאון. יש אנשים שחיים עם דיכאון כל חייהם, ועדיין מתפקדים בעבודה באופן מוצלח. להיפך, דווקא העבודה היא זו ששומרת על בריאותם, ובשעות שהם עובדים, הם כמעט ולא חשים קושי. הדיכאון מתגנב לתוכם, ומשתלט על נפשם דווקא בשעות הערב ובסופי השבוע. כך יוצא שמי שנפגע בעיקר מהיותם דיכאוניים הם יקיריהם, בני הבית. בני הבית, בניגוד לחברים לעבודה, רואים את האדם הדיכאוני כשהוא מכונס בעצמו, כבוי, מרוקן ומרוחק.
אני לא בטוח שהמצב של המנהל, מונע ממנו לעבוד כמצופה. לא חווית אותו אדיש, עצוב או פסיבי בפגישתכם. גם העובדים האחרים לא לא התלוננו. חששך התעורר רק כשנודע לך על התרופות. נראה שכדאי להתנתק מהסטיגמה, התרופות הן דווקא סימן טוב במקרה זה. הן מלמדות שהוא מטפל בעצמו ובבעיותיו. המדאיג הוא דווקא אנשים שמכחישים את הקושי, ולא מטפלים בו. בנוסף, יש לזכור שהשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות מאוד נפוץ בימינו. אנשים רבים שיפרו את איכות חייהם בזכותן. לאור זאת, כרגע, ללא עדויות מוצקות לפגיעה בתפקוד של המנהל, לא הייתי מרחיק לכת ונוקט צעדים קיצוניים, כגון אלה שהצעת.
הכי חשוב זה לדבר איתו, לשמוע ממנו מה מצבו, ואיך הוא מתמודד. דיווח עצמי הוא אחד הגורמים העיקריים שמתבססים עליהם, כשרוצים לאבחן קשיים נפשיים. אתה צריך לתת בו אמון, שהוא ידווח כשיהיה קושי, ולהגיד לו שזה מה שאתה מצפה ממנו. במקביל ניתן גם להיות עם יד על הדופק. שים לב למידת האקטיביות של המנהל והמוכנות שלו לקחת על עצמו אחריות, וכן להיעדרויות יוצאות דופן. שים לב ליחסים הבין אישיים שלו, והאם ישנן התפרצויות זעם בלתי מוסברות. כמו כן היה קשוב לתחושה של הכפופים לו, האם הם חווים אותו סבלני וקשוב, ומקבלים מענה לקשייהם. בכל מקרה חשוב לדעת, שגם אם המנהל נמצא בקושי כרגע, כדאי לשקול לעזור לו ולתמוך בו , ולא לפטר ולבצע מעשים בלתי הפיכים.
מחבר המאמר- עמית ורהפטיג, פסיכולוג קליני.
עוד על טיפול פסיכולוגי לצעירים ועל פסיכולוגיה
