שמי חיה,אם לילדים,ברוך השם.
זכיתי להביא לעולם ילד מיוחד-תסמונד דאון ,שמביא לכלנו אור ושמחה.החיים הינם מסע "תלול" לא הכל "חלק" ובכל אופן אנחנו קמים בבקר ,נושמים רואים,שומעים ,ושלמים בכל איברינו,ואז שוב ממשיכים את המסע,אולי מסע שעוד לא הספקנו להכיר אולי מסע המשך,אז איך ממשיכים? ואז עובר עוד יום ועוד יום וממשיכים.
בחיי ,נתקלתי באנשים שהמשפט הראשון שלהם ,כאשר פצו פיהם לדבר-"כבר אין לי כוח להמשיך...","למה לי זה קורה..."לא רוצה עוד קשיים."מספיק עברתי.........".ומה שקורה בעצם מוסיפים הם לחייהם עוד קשיים ואז יש מחלות או נזקים בלתי הפיכים מבלי שימת לב שאין הדבר תלוי בנו.
כמו שציינתי בתחילה אני זכיתי בילד מיוחד.נתנו לי כוחות על טבעי לשמוח במה שניתן לי וכל דבר שניתן לי בגדר מתנה,ובגלל הכוחות העיליים הללו,בעצם "הגדלתי עצמי" בניתי עוד אישיות אצלי ,שרק הניבה לי טוב .תחילה שמחה . ושמחה מולידה עימה הרבה דברים חיוביים.ואז הכרתי את עצמי -בהכרה מלאה-שרגע יש לך עוד פוטנציאל לעשות עם עצמך עוד דבר מועיל בחיים.וכל אחד אם רוצה משיג ומגיע לעוד" האני שלו האמיתי".
כאשר נכנסתי לעסוק בתחום פרחי באך ,גיליתי לכאורה ,עוד כלי עזר לחיים אשר תורם ל"אני העצמי שלי".החוכמה להגיע למודעות שלי יחד עם הנסיונות הלא פשוטים ויחד עם פרחי באך.ופה יכולה גם אני להעיד שזה אמת. ולמה א''-כי כן אני מרגישה טוב ואז כל מה שקורה הוא יותר התבוננות-"הא עוד ניסיון,אז יופי נתבונן ,אני במודעות ,נפלא,יש עברתי אותו."אין זה אומר הצלחתי או לא,אלא אני חי/חיה.נבניתי.עוד לבנה נבנית אצלי.
יכולה אני להעיד לכם הקוראים,ומתוך הניסיון שלי האישי,התנקות הפנימית המביאה אותך להכיר את עצמך וביכולות שלך ופריצת חסימות שהינן התניות החיים של כל אחד בעזרת גם פרחי באך,מביאות כל אחד מאתנו לאושר הפנימי שלו.
להיות אם לילד עם צרכים מיוחדים אין זה קל אבל אין זה מיאש.
"לקחת עצמינו בידיים" ולהתמיד כל אחד בעבודת "האני עצמי" שלו ויחד עם פרחי באך זה "יש השגתי" ואני השגתי בזכות אני.
אני מאחלת חנוכה שמח ואור פנימי לכל אחד.
חיה
