אשלגן(פוטסיום)
אשלגן הוא אחד המינראלים
השכיחים ביותר בתנאי הגוף, והוא מספק את היון החיובי (הקטיון)העיקרי בתא (ריכוז יון
האשלגן בתא גבוה פי שלושים מאשר מחוץ לתא).
זאת, לעומת הנתרן, שהוא הקטיון העיקרי מחוץ לתא (ריכוז בתאים נמוך פי עשרה מאשר מחוצה
להם). הפרש הריכוזים של שני יונים אלה בין השני צדי קרום התא הוא מאפיין חשוב של תא
החי ולמעשה מייצג את אנרגיית החיים. המתח החשמלי הנוצר משני עברי הקרום התא כתוצאה
מהבדלי הריכוזים יוצר "מפלי אנרגיה", שהם כוח מניע למעבר חומרים דרך הקרום.
איזון מדוקדק של הפרש הריכוזים בין האשלגן לנתרן הינו חיוני לתפקוד נאות של קרום התא
ושל התא כולו- כתוצאה מכך להובלת אותות עצביים, להתכווצות השרירים, לבקרה על מאזן המים
בגוף ולשמירה על קצב לב תקין. נוסף לכך, האשלגן
חיוני לחילוף חומרים תקין של חלבונים ופחמימות.
מקורות המזון
שיש בהם מצבור של אשלגן
במגוון המזונות
המוכרים לנו מצוי האשלגן למשל חלב, פירות וירקות.
מקורות עשירים במיוחד הם תפוחי אדמה, בננות, מיץ תפוזים, עגבניות, פירות מיובשים ומיצי
פירות.
מצבי חסר
ריכוז האשלגן בגוף פוחתים עם העלייה בגיל. מחסור עלול להופיע
לאחר שלשולים, הקאות, צום ושימוש ממושך במשלשלים ומשתנים. התייבשות ממושכת, וכן מחלות
מסוימות כגון סוכרת שאינה מאוזנת ומצבים רפואיים שלאחר ניתוח –גורמים לאשלגן להיות
מופרש מהתאים ולהיפלט בשתן. רמות גבוהות של אשלגן בשתן מרמזות על תהליכים של הרס רקמות
ופירוק חלבונים. מעניין לציין שגם רמות של נתרן עלולות לגרום מחסור באשלגן, ואילו רמות
חסר של מגנזיום גוררות אף הן חסר באשלגן אפילו אם צריכת האשלגן מהמזון נאותה. יש קשר
הדוק בין האשלגן למגנזיום ולכן כדי לשמור עליהם תקינים.
אשלגן ולחץ דם
כמה מחקרים הוכיחו
שאוכלוסיות הצורכות מינונים גבוהים יחסית של אשלגן בתפריט היומי שלהם והם בעלי לחץ
דם נמוך יחסית לאוכלוסיה הצורכות מינונים נמוכים יחסית של אשלגן. כמו כן נמצא כי צריכת מזון עשיר באשלגן ודל בנתרן
מביאה להפחתה בלחץ הדם וסיבוכיו כול שבץ מוחי.
|
