הסודות מאחורי המדפים – מדוע לכל אחד יש את הפלאפל האהוב עליו ?
יובל לובנשטיין
לבטח גם אתם נתקלתם בתופעה הזאת.אין כמעט דיון על אוכל שבמהלכו לא מגיעים לדיון רציני, ניתוח מעמיק ואינטליגנטי לגבי השאלה, איפה קיים הפלאפל הטוב במדינה. חברים מוכנים לריב על זה, להתווכח , להתערב ואפילו לעשות ספורט ולעשות מבחן טעימה, אשר בדרך כלל לא ישנה באופן מהותי את העמדות הבסיסיות של המשתתפים "בדיון", אשר החל לשאת כבר אופי של "וויכוח על רקע אישי".
מה הסיבה לכך ?, האם זה באמת הפלאפל ?, או עוד דברים עומדים מאחורי זה ?
לפני שניגש לניתוח התופעה, נסקור במספר משפטים את המוצר וממה מכינים אותו (מתכון בסיסי- לא לוויכוח).
מעריכים שהפלאפל קיים בשוק כבר כ- 1000 שנה ומקורו כנראה ממצרים או מהודו. את הפלאפל אכלו במצרים בתקופה זו בעת תקופת הרמדאן, בה חל איסור לאכול בשר והכינו אותו מפול, מעז יצא מתוק ונוהג זה המשיך גם לאורך שאר תקופות השנה.
גם בתחילת קום המדינה, רוב דוכני הפלאפל בישראל הכינו אותו מפול, אולם עם בואם של יהודי עירק,אשר חלקם רגישים לפול, עברו הדוכנים למתכון הסורי/לבנוני, אשר מכיל גרגירי חומוס במקום.
מנת פלאפל מכילה בדרך כלל כ- 6 כדורים, אשר ערכם הקלורי נע בין 40-60 קלוריות לכדור, פיתה, 250 קלוריות, קצת חומוס, טחינה, סלטים, אשר מביאים את ערכה הקלורי לאזור 650-700 קלוריות ללא הצ'יפס.
כדור הפלאפל עשוי מגרגירי חומוס שבושלו ונטחנו , להם מוסיפים תבלינים ואת הסוד הכמוס של כל אחד, יש המוסיפים טיפה לחם, יש המוסיפים שום ויש המוסיפים כוסברה ואו כמון – כאמור כל אחד והתערובת הסודית שלו.
מדוע אם כך לכל אחד מאיתנו יש את הפלאפל שלו ? מדוע הוא מוכן ללכת איתו עד הסוף ?
לתופעה מספר הסברים:
* על טעם וריח אין להתווכח
* העיתוי – המפגש בין הפלאפל לבין הצרכן היה מושלם
* זיכרון הילדות – קרי נוסטלגיה, הרבה מהצרכנים נוטים לזכור לטובה את הפלאפל
של נוף ילדותם, של הילדות ונוטים לעשות קצת אידיאליזציה של הנושא.
בוויכוח הזה אין צודקים ואין מנצחים – כול אחד והמאכל הלאומי שלו.