"ממש כמו בבית"- מבטים אחרים על תעשיית הצימרים בגליל ועל מי מרויח יותר.
מאת: שרה אתנס- העליון
במחקר שקיימתי בשדה הצימרים היהודיים בגליל לצורך כתיבת התיזה כחלק ממילוי החובות לתואר שני מאוניברסיטת חיפה, ביקשתי להבין בגדול תופעה לפיה מרבית הנשים במרחב זה, בימים אלה של מודעות פמיניסטית שנדמה שרק הולכת ומתעצמת, מוותרות על יציאה מתחום העסק הפרטי לספירה החיצונית.
למרות שמרבית העוסקים בעשייה זו לומדים את רזי העסק תוך כדי עבודה מתברר שהנשים מגיעות לעסוק בצימרים פחות יודעות איך להתנהל עיסקית ועם תחושת זכאות לתמורה הנופלת משל הגברים. הן נוטות לדאוג לנוחות האורחים, להכנת הצימר והרחקת כל מטרד ממרחב האירוח וכן מטפלות בשביעות הרצון ופחות מקדישות לבניית העסק, לשווקו, מעורבות פחות בנהול משאים ומתנים ומגלות מעורבות דלה במדיניות ובקביעת הפנים הקולקטיביות של עיסוק זה.
הגישה השרותית המאפיינת את הנשים באה לידי ביטוי לדוגמא כשהן נדרשות לאירוע של אי שביעות רצון או תקלה. מתצפיותי נוכחתי כי מצב זה יוצר אצל רבות מהן תחושה של אי עמידה בציפיה ומניע הרגשה של אי נוחות. אי הנוחות עם העדר תחושה ברורה של כוח ושליטה גורמת לדוגמא למוכנות מהירה לוותר על הרווח. בשונה מכך שמעתי בבירור מהגברים בשדה הצימרים הפרטיים, כי הם נוטים לראות את העבודה בעסק כאמצעי ליצור הכנסה בסמוך לביתם ולכן גם נוטים פחות להתבלבל במקרה של אי שביעות רצון או תקלה וימצאו מענה שלרב יהיה מהיר, פחות יקר ומנוטרל ממועקה.
השמוש המועט של הנשים בקודים עסקיים גמישים נקשר ככל הנראה להבניה חברתית מגדרית המתרגמת לעיתים משא ומתן לסוג של עימות. לעומת זאת הגברים אותם ראיינתי נכונו בברור הרבה יותר להתמקח על תמורה, פחות מהרו לפצות ואם נדרשו לעשות זאת זה היה במידה מדודה. מכאן נדמה שלמרות נקודת המוצא לפיה שני המינים לומדים את רזי העסוק תוך כדי עבודה, הרי שהגברים בשורה התחתונה מגלים התנהלות יותר עיסקית המאפשרת להם להפיק יותר רווחים כספיים מהעסק הפרטי גם כשהוא מתנהל בחצר ביתם.
על פרדוקסים נוספים
על מנת לבדוק את הדברים ניהלתי במרחב הגלילי מפגשים מתוכננים ואקראים עם מפעילי צימרים ובעלי תפקידים נוספים בשדה , ביקרתי במספר מפגשי תיירנים וכן ביצעתי תצפית משתתפת באתר צימרים פרטי.
שאלת המחקר שניסחתי תוך כדי התצפיות והשיחות בשדה הפכה עם הזמן לממוקדת יותר ושאלה בגלוי איך קורה שהנשים בשדה זה אינן שותפות דומיננטיות לעשייה החיצונית הנקשרת לכאורה, ליוקרה ומרכיביה כסף, כבוד וכוח? וזאת למרות שמדובר בעיסוק כלכלי הנשען בעיקרו על יוזמה פרטית נטולת הררכיה, בשוק ניאו ליברלי, ובעסק המתקיים במרחב הנוחות המובהק של הנשים- הבית- ואשר הן הסוכנות המרכזיות המניעות אותו.
שדה הצימרים הפרטיים בישובי היהודיים בגליל מואר בכתיבתי כמארג רווי פרדוקסים בו ניתן להבחין בקונטרסטים סמנטיים רבים כגון כפרי מול עירוני, מעוצב מול פראי, אסטרטגי מול מקורי, שמרני מול חדש, הזדמנות מול סיכון, פרטי מול צבורי, גברי מול נשי, ביתי מול עיסקי וזאת בתוך מציאות פרקטית שמשדרת משא ומתן בין הניגודים הללו, פרשנות מתחלפת ושינוי במרחב דינמי.
אחד הממצאים המרכזיים שעולה מהמחקר הוא ששדה הצימרים בגליל מוסיף לייצר חלוקה מגדרית נוקשה למדי במרבית ההיבטים התפעוליים והסימבוליים של הענף. חלוקה זו ניזונה ישירות ממבנה העבודה הביתית הגורם לנשים להרגיש במיטבן בתחום העבודה הרגשית, הטיפולית והשירותית, ולאבד בטחון עצמי בתחומי המשא ומתן, השיווק, התמחור וגביית התמורה בעבור עבודתן.
טענתי המרכזית היא כי הפרקטיקה היומיומית של תחזוקת הצימרים וניהולם משמרת בקרב המשתתפות והמשתתפים בדרכים מגוונות דפוסים של יחסי מיגדר אשר נדמה שכבר עברו שינוי לכיוון של יותר שוויוניות. יתר על כן, חלוקת העבודה השוטפת בתוך הצימרים משליכה על ההשתתפות הדיפרנציאלית של גברים ושל נשים מחוץ לעסק במרחב הציבורי של הענף, הכולל שיווק, השתתפות בעיצוב הפנים הקולקטיביות של הענף וכן השפעה כוללת על המדיניות.
עבודתי עומדת על המרווח שבין הפערים והקונטרסטים הסמנטיים הנראים בשדה הנחקר, כמרחב המכיל תנועה, הגמשה והזדמנות לשינוי מודע.
עבודתי העומדת על הפערים בשדה זה דנה באפשרויות הצמיחה וההעצמה שבו בצרוף המלצות יישומיות, וכן מאירה את אופיו המשתנה של השדה והגדרתו כתעשייה או כענף כלכלי מידתי, בהתאם לדפוסי ההתנהלות והסוגיות המורכבות בו הנשזרות עם המתווה הניאו- ליברלי העוטף.
